עירית עכו נ' שינפלד

בפני

סגן נשיא משה אלטר

הכרעת דין

1.בכתב האישום שבפניי מיוחס לנאשם ביצוע עבירה לפי סעיף 12 (א) לחוק העזר לעכו (העמדת רכב וחנייתו), התשנ"א - 1990 (להלן: "חוק העזר"), זאת משום, שלפי הנטען בכתב האישום, הוא החנה את רכבו ביום 10/06/10, שעה 12.27, ברח' פנקס 5 בעכו, שהינו מקום חניה מוסדר כהגדרתו בחוק העזר, מבלי ששולמה אגרת חניה.

2.הנאשם הודה כי החנה את רכבו במקום ובמועד הנטענים בכתב האישום, אולם טען כי שילם את אגרת החנייה וכי, לכן, לא עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

3.מתשובת הנאשם לכתב האישום עולה כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדות המפורטות להלן, החשובות לענייננו:

א.הנאשם החנה את רכבו ביום 10/06/10 ברח' פנקס 5 בעכו, והרכב חנה במקום זה בשעה 12.27.

ב.המקום בו החנה הנאשם את רכבו הוא "מקום חנייה מוסדר", כהגדרתו בחוק העזר.

ג.בעת שהפקח רשם את הדו"ח נשוא כתב האישום, לא היה מוצמד כרטיס חנייה לשמשה הקדמית של הרכב וגם לא לחלון הדלת הקדמית של הרכב, כמתחייב מהוראות סעיף 3 (ד) (2) לחוק העזר.

4.למעשה המחלוקת העובדתית היחידה, הקיימת בין הצדדים, החשובה לענייננו, הינה בשאלה האם הנאשם שילם או לא שילם את אגרת החנייה.

בעניין זה שמעתי את עדותו של הנאשם. לדבריו, לאחר שהחנה את רכבו הלך למדחן שנמצא מול המקום בו החנה את רכבו ושילם סך של 2.5 ₪, בשביל חנייה של כחצי שעה. הוא הניח את כרטיס החניה על ה"דש בורד" בצד ימין, הסמוך למדרכה וסגר את דלת הרכב. כשחזר הופתע לגלות שנרשם לו דו"ח. הוא חיפש את כרטיס החניה ומצא אותו על רצפת הרכב. לטענתו, כנראה שבעת סגירת הדלת עף כרטיס החנייה ונפל לרצפת הרכב. הנאשם אף הציג לעיון ביהמ"ש כרטיס חניה תקף ליום 10/06/09, החל משעה 11.56 עד 12.34.

עדותו של הנאשם לא נסתרה. הנאשם עשה עליי רושם אמין ואין לי סיבה לפקפק באמיתות גירסתו, מה גם שגירסתו נתמכת בכרטיס החנייה אותו הציג לעיוני.

אשר על כן, אני קובע כי עלה בידי הנאשם להוכיח שהוא שילם את אגרת החניה וכי בעת רישום הדו"ח היה מונח על רצפת הרכב כרטיס חנייה תקף לשעת רישום הדו"ח (12.27).

5.בסיכומיה טענה ב"כ המאשימה, כי גם אם ביהמ"ש יאמין לגירסת הנאשם, לא יהיה בכך כדי לשנות, זאת משום שהנאשם לא הצמיד את כרטיס החניה לחלון הרכב הקרוב למדרכה, כמתחייב מהוראות סעיף 3 (ד) (2) לחוק העזר. לכן ביקשה להרשיעו בביצוע העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. הנאשם, לעומתה, טען כי מאחר ושילם את האגרה, לא עבר עבירה לפי סעיף 12 (א) לחוק העזר. לכן ביקש לזכותו.

6.לאחר שעיינתי עיין היטב בהוראות הרלבנטיות בחוק העזר, היינו בסעיפים 12 (א) ו- 3 (ד) (2) , הגעתי למסקנה כי הצדק עם הנאשם, כפי שיובהר להלן.

כאמור, לנאשם מיוחס ביצוע עבירה לפי סעיף 12 (א) לחוק העזר, הקובע לאמור כי

"לא יעמיד אדם ולא יחנה ולא ירשה לאחר להעמיד או להחנות רכב במקום חנייה מוסדר אלא אם שילם אגרת הסדר בשיעור שנקבע לאותו מקום, כנקוב בתוספת השנייה" (ההדגשה שלי - מ.א).

לכן מששילם הנאשם את האגרה, לא עבר עבירה לפי סעיף 12 (א) לחוק העזר.

כאמור, טענה ב"כ המאשימה כי הנאשם עבר את העבירה, גם אם שילם את האגרה, משום שלא קיים את הוראות סעיף 3 (ד) (2) לחוק העזר. עם כל הכבוד, אין בידי לקבל טענה זו, מהטעמים הבאים:

א.הנאשם הועמד לדין בגין ביצוע עבירה לפי סעיף 12 (א) לחוק העזר ולא בגין ביצוע עבירה לפי סעיף 3 (ד) (2) לחוק העזר.