עירית עכו נ' דה-קסטרו דקל ואח'

החלטה

1.המבקשת הגישה לבית המשפט בקשה שכותרתה "בקשה להסרת סכנה ו/או להריסת מבנה מסוכן". על אף שהדבר לא נכלל בבקשה הרי שבמהלך הדיונים הובהר כי הבקשה הוגשה על פי חוק עזר לעכו (מבנים מסוכנים), התשמ"ט- 1988.

בבקשה מבקשת העיריה כדלהלן-

"כב' בית המשפט מתבקש להורות על הסרת סכנה מידית הנשקפת ממבנה דו קומתי בעכו ברח' א. בן שושן 2 בגוש 18108 חלקה 44 (להלן: המבנה) ו/או הריסתו ע"י המשיבים וזאת בפיקוח מהנדס קונסטרוקטור מוסמך לשביעות רצון מהנדסת העיר."

2.בתיק זה התעוררו מספר רב של מחלוקות, ביניהן האם המבנה מסוכן, האם מדובר בסכנה מיידית, האם התקיים שימוע בנכוחות כל בעלי הזכויות , האם צורפה מטעם העירייה חוות דעת הנדסית העומדת בדרישות החוק, האם מונעת העירייה מתן היתר בניה במקום עד אשר תחילה ייהרס המבנה והאם מונעת העירייה מן המשיבים לחסוך בעלויות ולהרוס את המבנה בד בבד עם בנית מבנה חדש על פי היתר.

דומה בעיני כי הפתרון נמצא דווקא בהודעות שהודיעו הצדדים, התואמות את הסמכות המנהלית המוקנית לעירייה על פי החוק האמור.

3.המשיבים העלו שאלות ביחס לעצם פניית העירייה לבית המשפט, שכן על פי החוק לעירייה סמכות ליתן צו מינהלי לעניין מבנה מסוכן ואין היא נדרשת לפניה לבית המשפט. אכן עיון בפסיקה גם מלמד כי חוקים דוגמת חוק זה הגיעו לפתחם של בתי המשפט בדיונים בבית משפט מינהלי וכן בדיונים בבקשות לביטול צו הריסה מינהלי ולא בבקשות של העירייה למתן צו הריסה אשר כזה. עיון בחוק מלמד כי לעירייה סמכות מנהלית כנטען.

4.סעיף 3(א) לחוק קובע-

"סבור ראש העיריה, לפי חוות דעת המהנדס או הרופא, כי בניין עלול לסכן את המחזיקים, את הציבור או את הנכסים הסמוכים, רשאי הוא לדרוש בהודעה בכתב מבעל הבניין לבצע את העובדות ולנקוט את אמצעי הזהירות המפורטים בהודעה, באופן ובתוך הזן אשר ננקט בהודעה. "

מכתב על פי סעיף 3(א) נשלח לבעלי המבנה הקודמים ביום 27.12.01, ומכתב נוסף נשלח לבעלי המבנה ביניהם המשיבים 1 ו-3 ביום 10.12.08. למכתב השני המאוזכר כבר צורפה חוות דעת של מהנדס, הגם שהמשיבים חולקים על היותה חוות דעת. עוד טוענים המשיבים כי גם לבקשה שהוגשה לבית המשפט לא צורפה חוות דעת הם מציינים "כאשר העירייה החליטה לנקוט בהליך זה ולפנות לביהמ"ש הייתה צריכה לצרף חוו"ד הנדסית. יש תצהיר של מהנדס העירייה אך זו לא חוו"ד הנדסית." אינני יורדת לשורש טענה זו. כל עוד כולל המסמך החתום על ידי המהנדס המוסמך לצורך כך את הפרטים הנדרשים, הרי אין במקרה זה השאלה הצורנית מעלה או מורידה. החוק אינו מציב כל דרישה צורנית מחוות דעת במקרה זה.

5.אין חולקים על כי עד היום לא נהרס המבנה. כמו כי כן בוצע שימוע בנוכחות מי מבעלי הדין ומי מבעלי המבנה.

6.סעיף 5 (ב) לחוק קובע מה הדין כאשר לא ממלאים בעלי מבנה אחר הוראות דרישה שבהודעה על פי סעיף 3(א) לחוק.

"לא מילאו בעל הבניין או אחראי לביצוע העבודה אחר הדרישה שבהודעה לפי סעיפים 3(א) ... רשאית העירייה לבצע את העבודה ולנקוט את האמצעים, ולגבות מבעל הבניין או מהאחראי לביצוע העבודה את ההוצאות."

7.העירייה הודיעה בישיבת 1.12.10 "העיריה תהיי מוכנה לבצע את ההריסה" (פרוטוקול עמ' 6 ש' 19). וכן "אנו נפעל להריסה על פי חוק העזר ועל פי השימוע שבוצע" (פרוטוקול עמ' 6 ש' 30). וב"כ המשיבים אמר באותו דיון "... אני סמכים שאם העירייה חושבת שצריך להרוס היא הייתה צריכה להרוס. אם העירייה עדין חושבת שהיא צריכה להרוס, אז שתלך להרוס." (פרוטוקול עמ' 4 ש' 20 – עמ' 5 ש' 2). יש לציין כי משיב 2 אינו מתנגד להריסה.

8.נמצא כי אין התנגדות להפעלת סמכות העירייה להרוס לאחר שלא בוצעה הדרישה. לפיכך, נראה כי הדיון מתייתר ויש להורות כי העירייה תהרוס את המבנה הדו קומתי בעכו ברח' א. בן שושן 2 בגוש 18108 חלקה 44 . הכל בהתאם להסכמות הצדדים.

9.מבלי לגרוע מן האמור לעיל הרי שהמשיבים מסכימים כי המבנה מהווה סכנה. בחוות הדעת שהוגשה על ידם מאשר המהנדס מטעמם כי יש סכנה במבנה. הדיון שהיה לפני הינו האם מדובר במבנה בעל סכנה מיידית או לא.

למעשה קיימת שאלה אחת- האם ההוראה על הריסה הינה מידתית. לשאלה זו שני היבטים- האם הסכנה היא מיידית במובן זה שיש להרוס עכשיו ואין להמיתן והשאלה השנייה היא האם לא ניתן לנקוט באמצעים אחרים, פחות חמורים דוגמת חיזוקים שונים ולא בהריסה.

10.ב"כ המשיבים טוען כי המבנה יכול לעמוד כך שנים ארוכות ועל כן אין מקום ליתן צו הריסה. בהבהרה שנתן המומחה המהנדס מטעם המשיבים הוא מבהיר כי המבנה אינו יכול התמוטט כל רגע כל עוד לא ארעה רעידת אדמה. הוא טוען כי הוכחה לדבריו הינה העובדה כי העניין בשאלת מסוכנותו של המבנה החלה עוד בשנת 2002 ונמשכת עד היום מבלי שנהרס. הוא מאשר כי המבנה מסוכן למגורים וכי יש לגדר סביב על מנת למנוע כניסת אנשים. עולה שאלת טיב הגדר אשר תמנע כנסית אנשים והוא מציין כי אינו מומחה לכך.

עוד הוא מציין כי ניתן לחזק את המבנה ולהכשירו למגורים בדרכים שונות וכי אינו עוסק בשאלת הכדאיות הכלכלית. שאלה זו הפכה ללא רלוונטית שכן המשיבים עצמם הצהירו כי הם מבקשים כעת להרוס את המבנה ויתקנו את הבקשה להיתר שהגישו בהתאם. אין הם מבקשים עוד להותיר חלק מן המבנה. (פרוטוקול עמ' 5 ש' 23-24). לפיכך הדיון בשאלת המידתיות מתייתר.

אבקש להעיר לעניין זה כי בחוק העזר הנדון לעירייה סמכות להורות עלה ריסה גם כאשר לא מדובר בסכנה מיידית. ראה סעיף 3 (א) לחוק יחד עם הגדרת "עבודות" בסעיף ההגדרות באותו החוק. לא הוצג לפני כי ביצוע תמיכה או כל עבודה אחרת לחיזוק המבנה יהא בו כדי לחסוך בהוצאות למי מהצדדים.