עירית נתניה נ' ישי ואח'

פרוטוקול

גזר דין

1.הנאשמים הורשעו, בסופו של יום על פי הודאתם, בעבירה של ניהול עסק ללא רשיון, בגין הפעלתה של בריכה הממוקמת במלון "טיילת" ברחוב גד מכנס 6 בנתניה (להלן: "הנכס").

הנאשם 1 הינו מנהל של הנאשמת 2. לא התבררה הזיקה המדוייקת שבין הנאשמת 2 לבין הנכס, אולם הנאשמת 2 היא שהגישה את הבקשה לרשיון עסק להפעלתה של הבריכה. הנאשם 1 היה גם מנהל בירמי מלונות בע"מ [להלן:"חב' ירמי"] , אשר רכשה את הנכס בכללותו מבעליו הקודמים.

2.ב"כ המאשימה הצביעה על תקופת הפעלתו הממושכת של העסק ללא רישיון, החל משנת 2008 לפחות, שבמועד זה הוגשה, ובסמוך לאחר מכן, סורבה, בקשה לרישיון עסק לבריכה. הוצגו מסמכים מהם עולה, כי הבקשה לרישיון עסק סורבה בשל התנגדויות שניתנו על ידי שלושה גורמי רישוי שונים:הנדסה, כיבוי אש ומשטרה [ניתן אישור משרד הבריאות].

עוד הפנתה ב"כ המאשימה להרשעות קודמות של הנאשם 1.

הוצגו שלושה פסקי דין בהם הורשע הנאשם, בכשירותו כמנהלן של חברות שונות, בעבירות על חוק רישוי עסקים, אחת ההרשעות בעבירה של הפרת צו ביהמ"ש על פי סעיף 14 לחוק רישוי עסקים.

בהמשך לאמור לעיל ובהעדרה של פעילות להכשרת העסק והוצאתו של רישיון עסק, עותרת המאשימה לצו סגירה שמועד כניסתו יהיה קרוב, בתוך מס' חודשים. עוד התבקש ביהמ"ש להטיל על הנאשמים קנס הולם ומרתיע וכן התחייבות בסכום משמעותי שלא יעברו עבירות על חוק רישוי עסקים.

3.נטען על ידי הנאשמים כי סבלו הפסדים כבדים על לא עוול בכפם ולאחר שחזרו ונכשלו מלעמוד בדרישות הרישוי ביחס לשני נכסים שנרכשו על ידי חברות המנוהלות על ידי הנאשם 2, נכסים אשר שימשו כמלונות ואשר לא ניתן היה להמשיך ולהפעילם ככאלה.

על פי הנטען, כתבי האישום אליהם הפנתה ב"כ המאשימה נוגעים לפעילותו של מלון אחר המצוי ברח' גד מכנס 11 אשר נסגר לפני למעלה מ-10 שנים בנסיבות המתוארות בפסקי הדין הנ"ל.

עוד נטען, כי הבריכה מצויה במה שמשמש היום כמלון דירות, משום חוסר היכולת להפעילו ביעודו המקורי כמלון.

הנאשמים חזרו והדגישו כי הומצאו להם תקנות הבטיחות בבריכות וכי הם עומדים בדרישות התקנות הנ"ל תוך הצגתם של מסמכים שלכאורה יש בהם לתמוך בכך. עוד הציגו הנאשמים ראיות לכאורה להשקעה לא מבוטלת של כספים בהתקנת ספרינקלרים ומילוי דרישות כיבוי אש. לטענת הנאשמים למעשה מקור כל הסירובים בענין אחד והוא סרוב ההנדסה, כשהאחרים נגזרת ממנו.

הנאשמים הדגישו כי מדובר בבריכה שהקהל המגיע אליה מצומצם והמשמשת לצורכי לימוד ולצרכים טיפוליים. נאמר כי לא ניתן לעשות באותו שטח שהוא קניינם של הרוכשים דבר, וכי הבריכה מושכרת במחיר סמלי שאינו מכסה גם את הוצאות אחזקתה.

4.לאחר ששקלתי את השיקולים לחומרה ואת השיקולים לקולא, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:

4.1צו סגירה לעסק הבריכה המתואר בסעיף 1א' לכתב האישום.

הצו יכנס לתוקף ביום 15.9.12 אלא אם ינתן רישיון עסק כדין עד למועד הנ"ל.

4.2על הנאשמת 2, קנס בסך של 10,000 ₪.

על הנאשם 1 קנס בסך של 4,000 ₪.

כל אחד מהקנסות דלעיל, ישולם ב-4 תשלומים חודשיים , שווים ורצופים, תשלום ראשון עד ליום 15.7.12 . לא ישולם תשלום במועדו יעמוד כל הקנס לפרעון מיידי.

4.3הנאשמת 2 תחתום על התחייבות עצמית בסך של 10,000 ₪ והנאשם 1, יחתום על התחייבות עצמית בסך של 7,500 ₪ , כל התחייבות לתקופה של שנתיים שראשיתה ביום כניסתו לתוקף של צו הסגירה כאמור בסעיף 4.1 לעיל, שלא יעברו עבירה על חוק רישוי עסקים.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 יום מהיום.