עירית נתניה - בנייה נ' עמר ואח'

גזר דין

1.הנאשמים הורשעו, על פי הודאתם בבניה ללא היתר בניה כדין.

עבודות הבניה נשוא כתב האישום (להלן: "עבודוות הבניה") תוארו בכתב האישום והן כוללות הקמה של בית מגורים בשטח כולל של כ-107 מ"ר, על ידי פירוקו של בית מגורים קיים ובניינתו של בית אחר תחתיו, עשוי קירות בלוקים וגג בטון, בשטח של כ-80 מ"ר, וכן פרוקו של קיר הפרדה לתוספת בניה שהיתה קיימת בשטח של כ-27 מ"ר.

2.נטען על ידי המאשימה כי יש לראות בחומרה רבה את מעשי הנאשמים בשים לב לטיב והיקף הבניה – בנייתו של בית מגורים שלם בשטח כולל של למעלה מ-100 מ"ר, ולכך שחרף תחילת הבניה עוד בשנת 2010 והגשתו של כתב האישום באותה שנה, עד היום לא הוצא היתר בניה לעבודות הבניה.

3.בנסיבות אלה עותרת ב"כ המאשימה למתן צו הריסה וצו התאמה להיתר, להטלתו של קנס כספי הולם ומרתיע, תוך טענה כי בענייננו ובשים לב לנסיבות המתוארות לעיל מתחם העונש ההולם עומד על סך שבין 30,000 ₪ ל-50,000 ₪, ולהטלתה של התחייבות עצמית להימנע מעבירה על פרק י לחוק התכנון והבניה.

4.מנגד נטען על ידי הנאשמים כי מתחם הענישה ההולם בעניינם הינו בסדרי גודל אחרים, וזאת בשים לב למכלול נסיבות המקרה, שעיקרם כדלקמן:

4.1לעניין הנסיבות בהן בוצעה הבניה נטען כי עבודות הבניה לא היו תולדה של רצון לשיפור רמת החיים כי אם תולדה של כורח שנכפה על הנאשמים בשים לב למאפייני בית המגורים בו גרו ומצבו. נטען כי בטרם ביצוע עבודות הבניה התגוררו הנאשמים ומשפחתם במבנה ישן, חסר יסודות, בעל גג אסבסט, רעוע ובמצב שהיה בו לסכן את דייריו, כפי שבא לידי ביטוי בהתמוטטות חלק התקרה, אליו חדרו תדיר מי גשמים ומזיקים.

הנאשמים הדגישו כי בנו על קו המבנה הקודם ללא חריגה ממנו, ויתרה מזאת, עבודות הבניה בוצעו בשטח הקטן מבית המגורים שניצב במקום קודם לכן, כשאחד החדרים לא נבנה מחדש, ותחת זאת חיברו את עבודות הבניה לתוספת בניה שהיתה קיימת עוד במועד רכישתו של בית המגורים על ידי הנאשמים, באופן שלא חל שינוי כלשהו בשטח הבניה.

4.2נטען כי על אף שטרם הוצא היתר בניה לעבודות הבניה הרי שהנאשמים פעלו להוצאתו של היתר כאמור במשך כל התקופה, ניהלו שיג ושיח ממושך עם מנהל מקרקעי ישראל ובקשתם נדונה בועדת המשנה כבר לפני כשנה. הנאשמים הציגו מסמכים שונים לתמיכה באמור לעיל.

נטען על ידי הנאשם כי הליך הרישוי נמשך כבר שלוש שנים, כשבכל פעם ניצבים הנאשמים בפני דרישות חדשות, בין השאר להבאתם של אישורים של אנשי מקצוע, ביחס למערכות שנותרו מהתשתית הקודמת, כי התהליך כרוך בהוצאתם של כספים רבים, אורך זמן רב, וכי הנאשמים נקלעו למצב נפשי קשה כתוצאה מהתמשכותו של הליך הרישוי ופרטיו.

4.3הנאשמים חזרו והדגישו את המצוקה הגדולה שהובילה אותם לביצוען של עבודות הבניה. מחד מצבו של בית המגורים ערב הבניה, כמתואר בסעיף 4.1 לעיל ומאידך נסיבותיהם האישיות ומצבם הכלכלי.

בהיבט האחרון נטען כי הנאשם בעל נכות צמיתה בשיעור של 45% כתוצאה מתאונת עבודה והנאשמת עובדת במשק בית. הנאשמים הורים לשמונה ילדים, ועבודות הבניה מומנו במלואן מכספי ירושה שהתקבלו על ידי הנאשמים ואשר הושקעו במלואם בעבודות הבניה. מאז ביצוע עבודות הבניה אין בכוחם של הנאשמים לממן דבר מלבד צורכי החיים הבסיסיים.

5.מחד אכן לא ניתן להתעלם כי מדובר בעבירה בנסיבות חמורות ביותר בשים לב להיקף הבניה ומהותה, בנייתו של בית מגורים שלם ללא היתר, גם אם הדבר נעשה בתחומי קו הבניין של מבנה קודם או אף תוך הקטנתו.

מנגד לא ניתן להתעלם מהמצוקה האישית הקשה ביותר בה מצויים הנאשמים כיום, לאחר ביצוען של עבודות הבניה, אשר באה לידי ביטוי מובהק לא רק בנתונים שהוצגו בעניין זה כי אם גם בדכדוך ובייאוש הכבד בהם הם שרויים במצב אליו נקלעו, בו כילו את כל כספם בבנייתו של בית המגורים, אין בידם אמצעים אלא להשרדות, ולא עולה בידם להביא לסיום הבניה על דרך השלמת הליך רישויין של עבודות הבניה.

6.לאחר ששקלתי את השיקולים לחומרה ולקולא, כמתואר לעיל אני גוזרת על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים:

א.קנס כולל בסך של 15,000 ₪, בחלקים שווים בין הנאשמים או 50 ימי מאסר תמורתו, לכל אחד מהנאשמים.

הקנס ישולם ב- 20 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, תשלום ראשון עד ליום 1.7.13. לא ישולם תשלום במועדו יעמוד כל הקנס לפרעון מיידי.

ב.התחייבות עצמית בסך של 7,500 ₪, לכל אחד מהנאשמים, לתקופה של שלוש שנים, שתחילתה ביום כניסתו לתוקף של צו ההריסה כאמור בסעיף קטן ג' לעיל, שלא יעבור עבירה על פרק י' לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965.

לא ייחתם כתב התחייבות כאמור בתוך שבעה ימים מהיום כי אז יוטל על הנאשם הנוגע בדבר מאסר של 14 ימים חלף כתב ההתחייבות.

ג.צו הריסה והתאמה להיתר של הבניה המתוארת בכתב האישום.