עירית נתניה - בנייה נ' גלאם ואח'

גזר דין

1.הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בכתב אישום המייחס להם עבירות של בניה ללא היתר, ושימוש חורג ללא היתר כדלקמן:

1.1עבירת השימוש בה הורשעו הנאשמים מתייחסת לבית מגוריהם, החל משנת 97, כאשר לטענת הנאשמים בית המגורים כאמור, נרכש כמצבו היום, כשהוא משמש בפועל למגורים עוד שנים קודם לכן. אין מחלוקת כי על פי התבע והיתר הבניה, החלים על המבנה המשמש למגורי הנאשמים, ייעודו של המבנה הינו למסחר.

בסעיף 2 לכתב האישום נאמר כי שטח המבנה כ-45 מ"ר. ככל הנראה, על פי דברי הנאשמים, מדובר במבנה בשטח גדול יותר.

1.2עבירת הבניה מתייחסת לעבודות שבוצעו על ידי הנאשמים, בין השנים 2009 ו-2011 , הבאות לידי ביטוי בהצבתו של מגורון בשטח של כ-14.4 מ"ר בגבול המקרקעין המערבי, ובבנייתו של מבנה מקירות בטון וגג פח מבודד בשטח של כ-20 מ"ר בגבול המקרקעין המערבי דרומי.

אין מחלוקת כי המגורון סולק ואינו קיים עוד. הוא הדין ביחס למבנה הנוסף, אלא, שהמבנה הנוסף, לא נהרס על ידי הנאשמים, כי אם על ידי הוועדה, לאחר הוצאתו של צו הריסה מינהלי וניהול הליכים משפטיים בשתי ערכאות בניסיון לבטל או לעכב את ביצועו של צו ההריסה המינהלי.

2.בדצמבר 2011 הגישו הנאשמים בקשה לשינוי התבע, ולאישורה של תבע נקודתית לשינוי ייעוד מאיזור מסחרי לאיזור מגורים, קביעת זכויות בניה בחלקה, יחידות דיור וקווי בנין, שתכליתה היתה אישור בדיעבד, לבניה הקיימת, ותוספת זכויות בניה.

התבע קיבלה את המלצת הוועדה המקומית, אולם בישיבת וועדת משנה של הועדה המחוזית, מחוז מרכז מיום 26.11.12 [ת/3] נדחתה הבקשה. בהחלטת הועדה נאמר כי הוועדה לא מוצאת סיבה תכנונית לשינויו של שטח המיועד למסחר לשטח מגורים, וכי הרצון לקבל הכשר בדיעבד לבניה שבוצעה, אינו צריך לשנות מהשיקול התכנוני דלעיל.

נהפוך הוא, הוועדה רואה עצמה כמחוייבת לתת דעתה גם לשיקול של אי עידוד עבריינות בניה על מנת לעקר את התמריץ העיקרי לעבירות על חוק התכנון והבניה.

הוועדה הדגישה כי תכנונית לא נכון להצמיד שטח מגורים לשב"צ, וודאי לא בבניה בקו בנין אפס.

3.ב"כ המאשימה הדגישה כי מדובר בבניה של יחידות דיור ובריכה פרטית ושימוש באלה לאורך שנים, במקום המיועד למסחר. נטען כי לאור החלטת הוועדה נסתם הגולל על האפשרות להכשיר את הבניה, ויש מקום למתן צו הריסה אשר יביא בחשבון פרק זמן הנדרש להתארגנות אך לא פרק זמן ממושך הנדרש לצורך נקיטתם של הליכי תכנון נוספים.

נטען כי יש לראות בחומרה רבה את מעשי הנאשמים, שבצד השימוש כמתואר לעיל, הוסיפו וביצעו בניה נוספת, ללא היתר, בניה המיועדת למגורים בשטח משמעותי.

המאשימה עותרת אפוא להוצאתו של צו איסור שימוש במבנה נשוא סעיף 2 לכתב האישום ולקנס הולם ומרתיע במתחם שבין 35,000 לבין 50,000 ₪, וכן למתן התחייבות כספית שלא לעבור עבירה לפרק י לחוק התכנון והבניה.

4.מנגד, נטען על ידי הנאשמים:

4.1כי הנאשמים רכשו את בית מגוריהם לפני שנים ארוכות [1997] , כשהוא במצבו היום ומשמש למגורים.

במשך כל אותה תקופה לא ננקטו כנגד הנאשמים, הליכי משפט כלשהם.

4.2הנאשמים סבלו הפסד כספי משמעותי ביותר כתוצאה מעבירות הבניה שבוצעו על ידם.

עם ביצועו של צו ההריסה המינהלי, ירדו לטמיון, 80,000 ₪ שהושקע בדירה. ובנוסף, נשאו הנאשמים בהוצאות נוספות בסך של כ-10,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

גם בגין הצבת המגורון נשאו ה נאשמים בהפסד לאחר שנאלצו לסלקו על מנת לקדם את הסיכוי לאישורה של התבע הנקודתית.

4.3 נאמר כי המבנים הנוספים שימשו למגורי ילדיהם של הנאשמים, שהם הורים לארבעה ילדים.