עירית נתניה - בנייה נ' באלס ואח'

הכרעת דין

1.כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין בלא היתר, בין השנים 2009 ל-2011, בשל הקמתה של סככה מקונסטרוקציה של ברזל וכיסוי פח איסכורית בשטח של כ- 20 מ"ר, בצמוד לדירת מגוריהם, הכל כנראה בתמונות ת/2 ו-ת/3 (להלן: "המבנה").

2.הנאשמים לא כפרו בהקמתו של המבנה, אך כפרו בביצועה של העבירה המיוחסת להם. זאת, בטענה כי גג המבנה מתקפל, ומשכך המבנה הינו סוכך מתקפל, מרקיזה, שהקמתה אינה טעונה היתר בניה.

הנאשמים הוסיפו וטענו כי אפילו היה מדובר במבנה שהקמתו טעונה היתר בניה הרי שיש מקום לביטולו של כתב האישום. כך, מאחר ובתכנון המבנה והקמתו פעלו על פי עצה והנחיה שקיבלו ממחלקת הרישוי בעירית נתניה כי המבנה אינו טעון היתר בניה ותוך שהם מסתמכים על אותו מצג.

להלן נבחן את טענות ההגנה הנ"ל כסדרן.

3.טענת הנאשמים כי המבנה אינו טעון היתר מבוססת על הוראות חוק שנמסרו לנאשמים, על פי עדות הנאשם, על ידי נציגיה המוסמכים של עיריית נתניה, במחלקת רישוי הבניה, פעם אחת בסמוך למועד הבניה (הנספחים ת/1 ו-ת/2), ופעם נוספת, נוסח עדכני, לאחר מועד ההקראה בתיק זה (הנספחים נ/1 עד נ/3).

המסמכים שהוצגו הינם חלקים מתקנות התכנון והבניה (היתר לעבודה מצומצמת), תשכ"ט-1968 (להלן: "תקנות לעבודה מצומצמת") ומתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל -1970 (להלן: "תקנות ההיתרים").

4.עיון בתקנות לעבודה מצומצמת (נ/2) מעלה כי גם עבודות בניה הבאות בדלת אמותיה של הגדרתה של עבודה מצומצמת טעונות היתר בניה, אלא שהיתר בניה לעבודה מצומצמת יינתן בהתאם להוראות התקנות הנ"ל, שבהן דרישות מקלות ביחס לתקנות ההיתרים (ראה שם בסעיף 3).

זאת ועוד, העבודות המצומצמות עליהן חלות התקנות הנ"ל פורטו שם בסעיף 2, תוך שהנאשמים מפנים לאמור בסעיף קטן 9- "התקנת סוכך עונתי".

סוכך עונתי הוגדר בסעיף ההגדרות של התקנות כדלקמן: "מתקן עשוי חומרים קלים המגן על היושבים במסעדה או בית קפה מפני השפעת מזג האויר בחורף".

אין ולא כלום בין הגדרת סוכך עונתי דלעיל לבין המבנה שנבנה על ידי הנאשמים, והתקנות הנ"ל אינן רלוונטיות לענייננו. לכך הסכים גם הנאשם במהלך דיון שמיעת הראיות וסיכומי הטענות בתיק.

5.מתוך תקנות ההיתרים הוצגו סעיפים 4 ו-19 לתוספת השניה לתקנות הנ"ל (להלן: "התוספת השניה")(נ/1 ו-נ/3).

בסעיף 17(א) לתקנות ההיתרים הנושא את הכותרת: "חובת קיום הוראות התוספת השניה", נאמר:

"לא יינתן היתר אלא בהתאם להוראות המפורטות בתוספת השניה וכל היתר יותנה בתנאי כי העבודה תבוצע בהתאם להוראות האמורות".

מכאן שקיום הוראות התוספת השניה אינו מביא לפטור מהיתר, כי אם מהווה את התנאים בהם על המבנה לעמוד על מנת שניתן יהיה להוציא היתר לבנייתו.

6. על אף שדי באמור לעיל על מנת לייתר התייחסות נוספת לתוכן הוראות החוק הנ"ל, שכן אין בהן להוכיח שהבניה נשוא כתב האישום, יהיה סיווגה אשר יהיה, פטורה מהיתר בניה, נוסיף ונתייחס לתוכן פריטי התוספת השניה אליהם הפנו הנאשמים.

עניינו של סעיף 19 לתוספת השניה במבנים יבילים אשר הנאשם חזר והסכים כי אינם נוגעים לענייננו.

עיון בסעיף 4 לתוספת השניה כהגדרתה לעיל מעלה:

כי עניינו של סעיף 4 לתוספת השניה בתנאים בהם ניתן ליתן היתר בניה לעבודות הבניה המפורטות שם, אשר בהעדר הוראה אחרת יראו כאילו נכללו בכל תוכנית.

פריט 5 בסעיף 4.03 לתוספת השניה עליו הצביעו הנאשמים מוגדר כ"סוכך, גגון בולט מעל כניסה למבנה או חלק ממנה".