עירית נתניה - בנייה נ' אזרייב ואח'

החלטה

1.כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין בלא היתר, לפי סעיפים 145, 204, 208 ו-253 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 [להלן:"החוק"].

2.בפתח הדיון היום, אשר נקבע לשמיעת ראיות ההגנה וסיכומי טענות בעל פה, העלו הנאשמים עתירה לזכותם, מאחר ואין מקום להשיב לראיות המאשימה, שאין בהן ראיות לכאורה לאשמה המיוחסת לנאשמים.

3.טענתם של הנאשמים כי אין להשיב לאשמה, מתמקדת, ובדין, אך ורק בטענה שאין דבר שיש בו לקשור את הנאשמים לעבודות הבניה, במועד ביצוען.

נדמה שאין מחלוקת, כי הוכח לכאורה שעבודות הבניה נשוא כתב האישום [להלן:"עבודות הבניה"] לא היו קיימות במועד עריכתו של הדוח מיום 16.6.09 [נספח לת/4] , והושלמו לפני מועד עריכתו של דוח הביקורת מיום 15.3.10 [מוצג ת/1].

עוד נדמה שאין מחלוקת כי הוכח לכאורה בראיות המאשימה וכי הנאשמים הודו במפורש שבמועדים מאוחרים בזמן למרץ 2010 , הנאשמים 2 ו-3 מפעילים במקרקעין בהן בוצעו העבודות מרכול, העבודות מהוות חלק מהמבנה בו מנוהל המרכול, והנאשמים הגישו בקשה לקבלתו של היתר בניה לעבודות הבניה. [ת/7, ת/9].

הנאשמת 1 מואשמת מכח היותה בעלת זכות במקרקעין , במועדים הרלוונטיים לכתב האישום [סעיף 1 לכתב האישום] . הנאשמת 1 הודתה באמור בסעיף 1 לכתב האישום [תוך הכחשה של ביצוע של עבודות הבניה על ידה , אך ללא הכחשה בדבר הזכויות במקרקעין במועדים הרלוונטים]. זכות של הנאשמת במקרקעין החל משנת 2009, עולה גם לכאורה מפירוט ההערות הרשומות בנסח רישום המקרקעין ביחס לחלקת משנה 9, משם עולה כי נרשמה הערת אזהרה לטובת הנאשמת 1, בשנת 2009.

4.מסקירת הראיות כמתואר לעיל, אני סבורה כי הדין עם הנאשמים 2 ו-3, כי לא ניתן לייחס להם את ביצוע עבודות הבניה כאמור בסעיף 4 לכתב האישום מכח היותם מבצעי עבודות הבניה בפועל.

אולם, כתב האישום אינו מייחס לנאשמים הנ"ל ביצוע בפועל של העבודות בלבד, כי אם אחריות לביצוע העבירה מכח השימוש שנעשה על ידן בעבודות הבניה שנבנו ללא היתר.

סעיף 208(א) לחוק, מרחיב את קשת האחראים לעבירות של ביצוע או שימוש במקרקעין, מעבר למבצע או למשתמש בפועל, ובכלל זה קובע אחריות לביצועה של עבירה על פי סעיף 204 לחוק, על "המשתמש בפועל במקרקעין".

ביחס לנאשמת 1 , אני סבורה שבנסיבות הענין הובאו די ראיות על מנת לקבוע כי הנאשמת 1 היתה לכאורה בעלת זיקת בעלות במקרקעין וכי הנאשמת 1, הודתה בעובדה זאת.

אשר על כן , הוכחה לכאורה אחריותה של הנאשמת 1 מכח הוראת סעיפים 208(א)(3)-208(א)(5).

5.הנאשמים הציגו היתר זמני שניתן על פי חוק רישוי עסקים, ביום 19.6.13 לניהולו של עסק של מרכול במקום בו בוצעו עבודות הבניה. רישיון על פי חוק רישוי עסקים או היתר זמני על פי החוק הנ"ל, איננו מהווה היתר לעבודה או לשימוש במקרקעין כמשמעו בחוק התכנון והבניה, ולמעלה מהצורך קיים גם פער זמנים בין מועד השימוש המיוחס לנאשמים לבין תחילת תוקפו של ההיתר הזמני.

6. סוף דבר, אני מקבלת באופן חלקי את טענת הנאשמים במובן זה שלא הוכחה אחריותם לבניה בפועל של עבודות הבניה כהגדרתן לעיל, אולם, על הנאשמים להשיב לכתב האישום, הנאשמת 1, מכח אחריותה כבעלת זכויות בקרקע, והנאשמים 2 ו-3 מכח השימוש שנעשה על ידם במקרקעין.

ניתנה והודעה היום י"א אדר ב תשע"ד, 13/03/2014 במעמד הנוכחים.

ריבי צוק, שופטת בדימוס

החלטה

החלטה תינתן במהלך הכרעת הדין.

ב"כ הנאשמים ימשיך בסיכומיו.

ניתנה והודעה היום י"א אדר ב תשע"ד, 13/03/2014 במעמד הנוכחים.

ריבי צוק, שופטת בדימוס

החלטה