עירית לוד נ' שמאייב

פסק דין

בפני תביעת התובעת לחיוב הנתבעת ביתרת חוב ארנונה בגין שני נכסים בהם החזיקה הנתבעת בעיר לוד וזאת בגין חובות שהצטברו עד לתחילת שנת 2006 ואשר לטענת התובעת, לא נפרעו ונותר חוב, אשר בהתאם לכתב התביעה שהוגש מלכתחילה בהוצאה לפועל לפי סעיף 81 (א) (1) לחוק ההוצאה לפועל, על סך של 25,958 ₪ נכון ליום 20.11.11 ובצירוף ריבית והצמדה עד ליום 27.12.11.

טענתה של הנתבעת כנגד חיובה בסכום התביעה (לאחר שניתנה לה רשות להתגונן) הינה כי בשנת 2005 הסדירה את סילוק החוב לאחר שקיבלה מוועדת ההנחות הנחה ונקבע כי עליה לשלם סך של 12,000 ₪, סכום אשר סך של 10,000 ש"ח מתוכו שולם בשיק בנקאי (מזומן) ואילו היתרה, שולמה ב- 6 תשלומים אשר בוצעו בשיקים של הנתבעת.

אין מחלוקת על ביצוע התשלומים ע"י הנתבעת כאמור אולם, לטענת התובעת מאחר והחלטת וועדת ההנחות מיום 10.11.05 היתה מותנית בכך שהנתבעת תסדיר את סילוק החוב לאחר ההנחה בתשלום סך של 12,000 ₪ במזומן, הרי משלא עמדה הנתבעת בתנאי ההנחה, דהיינו תשלום במזומן, עומד מלוא חובה לפרעון והיא אינה זכאית עוד ליהנות מאותה הנחה, ומשכך אין לראות בתשלומים שבוצעו משום סילוק החוב.

בדיון בפני שמעתי את עדותה של הגב' סלע פרץ המשמשת מנהלת מחלקת הארנונה אצל התובעת ומי שהיתה חברה בוועדת ההנחות שנתנה את ההחלטה בעניינה של הנתבעת (כמו ביחס לחייבים אחרים). לטענת עדה זו, החלטות הוועדה נמסרו טלפונית או בעל פה לתושבים החייבים ולא נשלח מסמך כלשהו בדבר ההחלטה. דבר זה עולה בקנה אחת עם טענת הנתבעת כי מעולם לא קיבלה העתק של החלטת הוועדה.

הנתבעת מוסיפה וטוענת בעדותה בפני, ועדותה בענין זה היתה מהימנה, כי בעת שנמסרה לה בעל פה החלטת הוועדה לא נמסר לה שעליה לשלם את כל הסכום במזומן, וגם במועד מתן השיקים להבטחת פריסת התשלומים ביחס ל-2,000 ש"ח, לא ציינה בפניה הפקידה כי אין בתשלומים שנתנה למלא אחר החלטת הוועדה. לטענתה, אשר עלי לומר כי גם נשמעת סבירה ביותר, באם היה נאמר לה או שהיתה יודעת בדרך אחרת כי את תשלום החוב לאחר ההנחה עליה לבצע במזומן בלבד, היתה מגייסת סך נוסף של 2,000 ₪ (מעבר לעיקר הסכום של 10,000 ₪ שכבר גייסה מבני משפחה), על מנת לסלק את החוב בהתאם להחלטת הוועדה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי עד לשנת 2010 דהיינו במשך כ- 5 שנים, לא נקטה העירייה כל צעדים שהובאו לידיעת הנתבעת לגביית יתרת החוב הנטענת על ידה. אמנם הגב' סלע הסבירה זאת במצב ניהולי קשה של העירייה שנוהלה תחת וועדה קרואה ומצבה הכלכלי הקשה אשר בשלו הסבירה כי לא יכלה התובעת לשלם את האגרות הנדרשות לצורך פתיחת הליכים כנגד החייבים. לטעמי, אין בהסבר זה של הגב' סלע הסבר של ממש לאי נקיטת הליכים כלשהם אשר חלקם אינם כרוכים בהוצאה כספית כדוגמת משלוח מכתב בדואר רשום, דבר שלא הוכח כי נעשה לפני שנת 2008 כאשר על פי דוח העירייה שצורף לתצהירה של גב' סלע, נראה כי אכן הליכים משמעותיים כלשהם ננקטו בעיקר לקראת סוף שנת 2009 ובמהלך שנת 2010.

יצוין כי בהמשך לאותם הליכים וכאשר ביקשה הנתבעת למכור את דירתה, התברר לה כי הוטל על הדירה עיקול וכשפנתה לתובעת והתברר כי מדובר בעיקול בשל חוב ארנונה נטען, הסכימה הנתבעת להסדר פשרה לפיו תשלם סכום נוסף בגין החוב, אולם, מאחר ונתגלעה בין הצדדים מחלוקת באשר לגובה הסכום שישולם, לא התגבש הסדר בין הצדדים.

ב"כ התובע בטיעוניו בפני הדגיש כי מדובר בתיק בו טענת הנתבעת הינה מסוג של הודאה והדחה משמע, שלטעמו הנתבעת מודה בקיום החוב אלא שהיא טוענת כי בעקבות הנחה שניתנה לה, היא סילקה את חובה. לטעמו של ב"כ התובעת, הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח את טענותיה כי נאמר לה בעל פה מה גובה התשלום מבלי שצוין כי התשלום צריך להיות במזומן, היא לא ידעה לפרט מי אותה פקידה שמסרה לה את הדברים ולפיכך, אין לקבל טענותיה בענין זה. לטעמה של התובעת, משלא עמדה הנתבעת בהחלטת הוועדה ותנאיה באופן מלא, הרי שאינה זכאית לקבלת ההנחה והיא חייבת במלוא תשלום החוב.

מנגד, מדגישה ב"כ הנתבעת את השיהוי המשמעותי מצד התובעת אשר לא פעלה לגביית יתרת החוב הנטענת על ידה, דבר אשר יש בו בנסיבות הענין ליצור הסתמכות מצד הנתבעת ותמיכה לטענתה כי הבינה שהתשלום שביצעה בשנת 2005, סילק את החוב בהתאם להנחה שניתנה. יתרה מכך, השיהוי מצד התובעת הוא שגרם לחוסר האפשרות של הנתבעת לנקוב בשם הפקיד או הפקידה מולם הסדירה את תשלום החוב בהתאם להנחה שכן, זו לא יכלה לנחש, כי בניגוד למצג שנוצר כלפיה בעת ביצוע התשלום, תבוא התובעת, בחלוף 4 או 5 שנים, ותטען כי עודנה חייבת במלוא חוב הארנונה.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ושקילתם, אני סבורה כי במקרה זה העמידה הנתבעת הגנה כנגד תביעת התובעת שכן, שוכנעתי כי נוצר כלפי הנתבעת מצג ברור לפיו התשלום שביצעה בעקבות החלטת וועדת ההנחות, הביא לסילוק חובה לתובעת.

נכון הדבר כי בשנת 2010 גילתה הנתבעת כי התובעת נוקטת נגדה הליכי עיקול ובגינם אף הסכימה הנתבעת לשלם סכום נוסף מעבר לסכום ששולם על ידה בשנת 2005 אולם הסברה כי הסכימה לכך בשל הסיטואציה אליה נקלעה, והעובדה כי העיקול מנע את מכירת הדירה, הינו הסבר סביר בנסיבות הענין, ולפיכך אינני רואה בהסכמת הנתבעת (אשר לא באה לכדי מימוש) משום הודאה מצידה בקיום החוב. יתכן ובשלב זה היה על הנתבעת לנקוט יוזמה מצידה ולברר את מקור החוב הנטען, ולא לשבת בחיבוק ידיים, אולם, משלא הוכח כי התובעת פעלה פעולה כלשהי לאחר מכן ועד להגשת תביעה זו, אינני סבורה כי יש להטיל על הנתבעת דווקא ליזום הליכים על מנת לברר טענות כנגד תביעה שטרם הוגשה נגדה.

הפרקטיקה של התובעת בשנת 2005 כפי שתוארה על ידי הגב' סלע, דהיינו שלחייבים לא נמסרה הודעה בכתב תוכן החלטת וועדת ההנחות בעניינם והכל נעשה בעל פה, היא בעיני הגורם העיקרי ל"תאונה המשפטית" במקרה דנן. עדה זו אישרה למעשה כי גם לאחר החלטת וועדת ההנחות, לעיתים נעשו הסדרי פריסה עם החייבים (בשינוי מהחלטת הוועדה) אולם טענה כי באם ניתנה הסכמה לפריסה כזו, התנאי היה שבסוף התשלומים ייחתם הסדר בכתב. משמע, לטעמה, בהעדר מסמך בכתב המאשר את פריסת חלק מהתשלום לנתבעת, לא ניתן ליחס לתובעת הסכמה לאותה פריסה.

דברים אלו, כמו גם דבריה של העדה כי "כל התושבים" שביקשו הנחה ידעו את תוכן החלטת וועדת ההנחות, הינם דברים כלליים המעידים אולי על נוהל העבודה אצל התובעת באותה עת, אולם אין בהם כדי ליצור "ידיעה בכוח" אצל הנתבעת באשר לנוהלים אלו, ובוודאי שאין בהם לסתור את טענתה של הנתבעת כי בעת שבאה לשלם את החוב בהתאם להחלטת וועדת ההנחות, לא נאמר לה כי תנאי לקבלת ההנחה הינו תשלום מלוא הסכום במזומן.

אני סבורה כי לאור העובדה שכאמור התנהלות התובעת היא שגרמה לתקלה שבאי ההתאמה בין החלטת וועדת ההנחות לתשלום שביצעה הנתבעת, ולאור העובדה כי התובעת שקטה על שמריה, לא הודיעה לנתבעת באופן מיידי, ולכל היותר בתוך מס' חודשים, כי לא עמדה בתנאי ההחלטה, ואף לא נקטה הליכי גבייה שיכלו בנסיבות מסויימות להוות תחליף להודעה מעין זו, קמה מניעות כלפי התובעת לטעון, בחלוף השנים, כי הנתבעת לא קיימה את החלטה וועדת ההנחות ובשל כך לא התגבש הסדר בין הצדדים.

אשר על כן אני דוחה את תביעת התובעת ומחייבת אותה בהוצאות הנתבעת בסך כולל של 4,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום. התובעת רשאית לקזז את סכום ההוצאות שנפסקו לזכותה על ידי הרשם מסכום זה, ככל שהנתבעת טרם שילמה אותו.

ניתן היום, כ"ד כסלו תשע"ד, 27 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: