עירית לוד נ' עמותת ברכה אליהו

החלטה

לפני בקשה לתיקון כתב התביעה.

במסגרת התובענה שהוגשה בסדר דין מקוצר ניתנה לנתבעת רשות להתגונן. בעקבות זאת, התקיימה ישיבת קדם משפט בפני כב' השופט ימיני ונקבע מועד לשמיעת הוכחות בתיק.

כעת עותרת התובעת לתיקון כתב התביעה על דרך של צירוף בעל דין נוסף כנתבע. לטענתה, הצורך בצירוף בעל דין זה לא היה ידוע לה אלא במסגרת הכנת ראיותיה ועל כן מוגשת בקשה זו כעת.

לאחר ששקלתי את הבקשה החלטתי לדחותה ללא צורך בתשובה. להלן טעמיי. בענייננו, כאמור, הסתיים שלב קדם המשפט והתיק נקבע לשמיעת הוכחות. תקנה 149 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי ""לא ידון בית המשפט או הרשם בשום בקשה שבעל דין יכול היה להביאה בקדם-משפט, זולת אם ראה לעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו וכשהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".

בענייננו, אין חולק כי לא נטענה כל טענה במסגרת קדם המשפט בדבר הצורך בתיקון כתב התביעה או צירופו של בעל דין נוסף כנתבע. כמו כן, אין ספק התובעת יכולה הייתה לדעת על הצורך בצירוף בעל הדין הנוסף לפני ישיבת קדם המשפט. בתצהירו של מר אנג'ל מטעם התובעת נאמר כי לפני כשנתיים וחצי לאחר שפנה אל הנתבעת וביקש ממנה לפנות את הנכס שלחה אליו הנתבעת אישור סמל מוסד למעון בשם "דובונים" אותו מפעילה עמותת "הרבצת תורה" אותה מבקשת התובעת לצרף לכתב התביעה. עוד נאמר כי לאחר קיום דיון בבקשת הרשות להתגונן, במסגרתו העיד המצהיר מטעם הנתבעת על עמותת "הרבצת תורה" החלה התובעת לברר את סוגיית החזקת הנכס נשוא התביעה על ידי עמותת הרבצת תורה. ביום 20.10.09 שלח מר אלמליח בקשה להקצות את הנכס לטובת הפעלת מעון על ידי עמותת הרבצת תורה. כאמור ישיבת קדם המשפט התקיימה ביום 17.3.10. בתגובה מעיד מר אנג'ל כי הודיע כי אם עמותת הרבצת תורה או הנתבעת מחזיקות בנכס נשוא התביעה מבקשות להסדיר את ישיבתן בו עליהן לשלם דמי שימוש. מדברים אלה עולה בבירור כי דבר ישיבתה של עמותת הרבצת תורה היה ידוע או לכל הפחות יכול היה להיות ידוע לתובעת זמן רב לפני ישיבת קדם המשפט. אין מדובר אפוא בבקשה שהתובעת לא הייתה יכולה להביאה בפני בית המשפט במסגרת קדם המשפט. התובעת גם לא פירטה אילו טעמים מיוחדים מצדיקים סטייה מן הכלל האמור בתקנה 149 (ב) ואיזה עיוות דין, אם בכלל, יגרם כתוצאה מדחיית הבקשה. ראוי לציין כי על פי הפסיקה (ע"א 356/72 דהאן נ' קרפס, פד"י כז' (2) 303, 305, גוברת תקנה 149(ב) על תקנה 92 היא התקנה הכללית בדבר תיקון כתבי-טענות. שכן "תקנה 149 (ב) היא ההוראה הספציפית החלה כל אימת שנערך קדם-משפט, והיא באה לחזק את יעילותו של הליך הקדם-משפט..... פירוש אחר של התקנות היה מרוקן את התקנה 149 (ב) מתכנה.

לאור האמור, אני דוחה את הבקשה. משלא התבקשה תשובה – אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תש"ע, 11 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: