עירית לוד נ' עמותת ברכה אליהו

החלטה

זוהי בקשת רשות להתגונן בפני תביעה לסילוק יש שהוגשה בסדר דין מקוצר.

רקע כללי

המשיבה, רשות מקומית, הינה בעלים של המקרקעין הידועים כגוש 5382 חלק מחלקה 22 ברחוב איינשטיין בלוד (להלן:"הנכס"). המבקשת היא עמותה העוסקת בין היתר בהפעלת גנים ומעונות.

המשיבה העבירה את הנכס לרשות המבקשת ושימושה. בשלב מסוים החליטה המשיבה על רצונה לשוב ולקבל לידיה את הנכס. דרישתה מן המבקשת לקבל לידיה את הנכס נדחתה ועל כן הוגשה תביעה זו.

עיקר טענות הצדדים

בתצהיר התומך בבקשה זו טענה המבקשת בין היתר כי החזרת הנכס למשיבה התבקשה בתואנה כי לא התקבל סמל מעון עבור הנכס ולא שולמו עבורו ע"י המבקשת דמי שכירות. בהקשר זה נטען כי סוכם עם סגן ראש העירייה כי לאחר הצגת סמל מעון תשלם המבקשת דמי שכירות עבור שנת הלימודים הקודמת ושנת הלימודים הנוכחית. המבקשת טוענת כי שילמה סך של 24,000 ₪ עבור דמי שכירות לשנת הלימודים הקודמת והנוכחית.

במועד הדיון נחקר המצהיר מטעם המבקשת, הרב יעקב ידידיה הכהן עדני. הרב עדני אישר כי קיבל את הנכס בנכס נשוא התביעה מן המשיבה אך לא נחתם בין הצדדים כל הסכם המעגן את היחסים המשפטיים בין הצדדים וכי החזקה של המבקשת בנכס לא הוגבלה לתקופה מסוימת. הרב עדני אישר עוד בעדותו כי ממאי – יוני 2004 ועד לשנת 2007 לא שילמה המבקשת דמי שכירות למשיבה ("ת. לא נדרשנו ולא שילמנו, גם לא חתנו על חוזה שמחייב אותנו"; פרוט' עמ' 2 שו' 18).

בסיכומיו הדגיש ב"כ המבקשת את העובדה שהמבקשת עמדה למעשה בכל התנאים שהיוו בסיס לדרישת סילוק ידה של המבקשת מן הנכס (קבלת סמל ותשלום דמי שכירות) ועל כן נטען כי יש הגנה לכאורה בפני התביעה. מנגד, ציינה ב"כ המשיבה כי בין הצדדים לא נחתם כל הסכם והמבקשת קיבלה לרשותה את הנכס באופן זמני. עוד נאמר כי המשך ישיבתה של המבקשת בנכס לא אושר כדין על ידי איש מן הגורמים המוסמכים ומכתבו של סגן ראש העירייה לשעבר (אם אכן מדובר במכתב שנשלח על ידו, שכן המכתב אינו חתום) איננו חתום ולא ברור מה מקור סמכותו של סגן ראש העירייה לאשר למבקשת המשך ישיבה בנכס.

דיון

לטעמי יש ליתן למבקשת רשות להתגונן. ראשית אציין כי לא הובאה בפני ראיה על כך שיחסי הצדדים בנוגע לנכס עוגנו באופן פורמאלי. כמו כן, לא נסתרה טענת המבקשת לפיה מלכתחילה לא הוגבלה ישיבתה של המבקשת בנכס בזמן. במצב דברים זה, בו שולמו לכאורה דמי שכירות ע"י המבקשת, זכאית לכאורה המשיבה לדרוש לקבל את הנכס בחזרה לידיה תוך מתן התראה סבירה למבקשת (סעיף 19 לחוק השכירות והשאילה). לא ניתן לקבל בשלב זה את טענתה של המשיבה כי ישיבתה של המבקשת בנכס הוגבלה לתקופה של שנה וחצי.

כעולה מן התכתובת שצורפה לכתב התביעה תלתה המשיבה את רצונה בסילוק ידה של המבקשת מן הנכס בכך שלא התקבל סמל מוסד ולא שולמו דמי שכירות. בנסיבות אלה ספק אם יכולה המשיבה להישמע בטענה כי קיימים טעמים אחרים המצדיקים את סילוק ידה של המבקשת מן הנכס. מתצהיר המבקשת ונספחיו עולה כי לכאורה התקבל סמל מוסד (ראה מסמכי "השמה למסגרת" בהם צוין סמל מסגרת). לעניין דמי שכירות הוכח כי לכאורה שולמו דמי שכירות עבור שתי שנות לימוד בלבד ולא עבור כל התקופה בה שהתה המבקשת בנכס. מאידך, לא הובהר במסגרת הליך זה אם הוסכם בין הצדדים (או אם המבקשת חויבה) לשלם דמי שכירות ממועד תחילת החזקתה בנכס, לא הוברר שיעור דמי השכירות המגיעים למשיבה. יוצא אם כן כי לא הוכח כי קיים חוב דמי שכירות למשיבה שלא שולם.

בנסיבות אלה קיים ספק אם התקיימו הטעמים שמנה נציג המשיבה כעילה לסילוק ידה של המבקשת. די בכך על מנת לקבוע כי למבקשת הגנה אפשרית בהליך זה. לאור האמור ניתנת למבקשת רשות להתגונן. תצהיר המבקשת ישמש כתב הגנה. התיק יועבר למנ"ת לשם ניתובו למסלול המתאים. הוצאות הליך זה יקבעו בהתאם לתוצאות.

ניתנה היום, כ"א טבת תש"ע, 07 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: