עירית לוד נ' דרעי ואח'

החלטה

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד.

המשיבה הגישה כנגד המבקשים תביעה חוב בגין ארנונה, מים והיטל ביוב עבור הנכס ברח' ההסתדרות 57ב' בלוד.

ביום 30.6.13 ניתן כנגד המבקשים פסק דין בהעדר הגנה. פסק הדין ניתן על יסוד אישורי מסירה ותהירי המוסר, לפיהם הומצא כתב התביעה לאשת המבקש 2 וגיסתו של המבקש 1 ביום 30.4.13.

המבקשים עותרים לביטולו של פסק הדין ולהארכת המועד להגשת בקשת רשות להתגונן. המבקשים טוענים כי לא קיבלו את כתב התביעה לידיהם וכי נודע להם על קיומו של פסק הדין רק לקראת אמצע חודש יולי 2013.

כן טוענים המבקשים, כי יש להם טענות הגנה טובות בפני התביעה. המדובר בדירה שהיתה בבעלות הורי המבקשים, כאשר המבקש 2 מתגורר בדירה אחרת בעוד שהמבקש 1 בילה את רוב ימיו במאסרים ומעצרים והיה מחוץ לדירה רוב התקופה הנטענת שלגביה נדרש החוב. לטענת המבקשים, דרישת המשיבה לתשלום מסים מנוגדת לדין, שכן לא החזיקו בנכס בחלק מהתקופה הרלבנטית. עוד טוענים המבקשים להתיישנות החוב ולשיהוי ניכר מצד המשיבה.

המשיבה מתנגדת לבקשה. המשיבה טוענת כי כתב התביעה הומצא לידי המבקשים כדין ביום 30.4.13 בכתובת שברח' חללי מינכן 14 בלוד ואשתו של המבקש 2 חתמה על אישור המסירה. המבקש 2 אף ציין כי הוא מתגורר בכתובת זו עם בני משפחתו.

כן טוענת המשיבה, כי המבקשים לא הציגו סיכויי הגנה בפני התביעה. כך, המבקשים מודים כי מדובר בנכס שהיה שייך להוריהם והמבקש 1 מודה כי הוא מתגורר בנכס. המבקשים לא טענו כי הודיעו על שינוי מחזיקים או על עזיבתם את הנכס, כמתחייב על-פי סעיף 325 לפקודת העיריות [נוסח חדש]. העובדה שהמבקש שהה בכלא אינה פוטרת אותו מתשלום ארנונה.

ביקשתי את תשובת המבקשים, אך זו לא התקבלה.

דיון

לצורך ההכרעה בבקשה לביטול פסק דין יש להפעיל בחינה דו שלבית: תחילה, יש לבחון האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין. אם התשובה על כך היא חיובית, התוצאה האוטומאטית תהא בטלותו של פסק הדין. משמעות הדבר היא, כי כאשר נפל פגם בהליך ההמצאה, אין לבית המשפט שיקול דעת ועליו לבטל את פסק הדין "מחובת הצדק", וזאת ללא קשר לסיכויי ההגנה של הנתבע לגופו של עניין. ואולם, יש להדגיש, כי על המבקש את ביטול פסק הדין להוכיח תחילה כי אכן נפל פגם בהליך ההמצאה, ורק אם השתכנע בית המשפט כי כך הם פני הדברים, כי אז יורה על ביטול פסק הדין מחובת הצדק. ואולם, אם המסקנה היא כי ההמצאה נעשתה כדין, כי אז יש להוסיף ולבחון אם בכל זאת יש מקום לבטל את פסק הדין משיקולי בית המשפט. במקרה זה נהוג להפעיל מבחן כפול, שעניינו בחינת הסיבה לאי הגשת כתב ההגנה, מחד גיסא, וסיכויי ההליך אם יבוטל פסק הדין, מאידך גיסא (רע"א 23542-10-10 מקדאדי נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו); רע"א 7034/00 צדקה נ' וייל, [פורסם בנבו] מיום 19.11.2001).

מכאן, שיש לבחון תחילה האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין לידי המבקש. הכלל הוא כי פסק דין, שניתן בהעדר הגנה, יוצר חזקה כי הנתבע הוזמן כדין ובית המשפט בדק את מסמכי המסירה והשתכנע כי אכן המסירה בוצעה כדין. במצב דברים זה, מוטל הנטל על הנתבע לשכנע בדבר אמיתות טענתו כי לא הוזמן כדין, ולא ידע על דבר ההליכים כנגדו (ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית, עמ' 36; ורע"א 1645/03 יפעת עמידן (שנייצר) נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו)).

בענייננו, כתב התביעה נמסר לאשת המבקש 2 בכתובת רח' חללי מנכן 14 בלוד, כתובת בה המבקש 2 מודה כי הוא מתגורר. לא מצאתי בבקשה התייחסות לאישורי המסירה אשר צורפו לבקשה למתן פסק הדין. בנסיבות אלה, אני סבורה כי המבקשים לא עמדו בנטל לסתירת החזקה בדבר תקינותו של הליך ההמצאה ועל כן, אין מקום לביטול פסק הדין מחמת הצדק.

ואולם אין במסקנה זו כדי לסתום את הגולל על הבקשה, שכן כאמור יש לבחון האם יש מקום לביטול פסק הדין משיקולי בית המשפט. בעניין זה על בית-המשפט ליתן דעתו לשני שיקולים: הראשון - מה היתה הסיבה לאי ההתייצבות לדיון (או לאי הגשת כתב ההגנה) והאם היה הדבר נעוץ בזלזול בבית המשפט; "צירוף נסיבות אומלל"; אי הבנה; הסח הדעת או רשלנות (ראו ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ, פיסקה 15 לפסק דינו של השופט דנציגר ([פורסם בנבו], 2.2.2009)).  השני – ולו נודעת חשיבות רבה יותר – מהם סיכויי ההגנה (או התביעה – לפי המקרה) של מבקש הביטול (ראו ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431, 438 (1983) (להלן: עניין אפל)) שכן אם לא תצמח למבקש תועלת מן הביטול אין כל טעם להורות כן רק על מנת שלאחר קיום הדיון בתיק במעמד הצדדים ושמיעת המבקש יצא תחת ידו של בית המשפט אותו פסק-הדין עצמו (ראו י' זוסמן סדר הדין האזרחי 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995). ואולם מבקש הביטול אינו נדרש להוכיח באותו שלב כי עומדת לו הגנה איתנה ודי בכך שיוכיח קיומה של הגנה לכאורית (ראו: עניין אפל, שם; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 373 (מהדורה עשירית, תשס"ט)).

המבקשים טוענים כי לא החזיקו בנכס בחלק מן התקופה לגביה נתבע החוב וכן טוענים להתיישנות חלק מן החוב ושיהוי ניכר מצד המשיבה.

אשר לטענת איני מחזיק, הרי שהמבקש 1 מודה כי החזיק בנכס נשוא התביעה לפחות בחלק מן התקופה נשוא החוב והמבקשים מודים כי המדובר בנכס שהיה שייך להוריהם. המבקשים לא טענו כי מסרו הודעה על כך שחדלו להיות הבעלים של הנכס כפי שהיה מוטל עליהם לעשות לפי סעיף 325 לפקודת העיריות, ומשכך הם נחשבים כמחזיקים בנכס בפועל (ראה בר"מ 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ, פורסם במאגרים [17.04.08]).

אשר לטענת ההתישנות או השיהוי שהעלו המבקשים, הרי שהואיל ומכתב התביעה והמסמכים שצורפו אליו, לא ברור מהי תקופת החוב הנטענת, הרי שיש לאפשר למבקשים להגיש בקשת רשות להתגונן בטענה זו.

לאור האמור, אני קובעת כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין שניתן נגד המבקשים, תוך חיוב המבקשים בהוצאות, בשל מחדלם באי הגשת בקשת רשות להתגונו במועד, בסכום של 1,500 ₪.

המבקשים יפקידו את ההוצאות בקופת בית המשפט בתוך 30 יום וכן יגישו בקשת רשות להתגונן תוך התקופה האמורה. לא יופקד סכום ההוצאות ולא יוגש כתב הגנה, כאמור לעיל, תידחה הבקשה לביטול פסק דין.

ניתנה היום, א' טבת תשע"ד, 04 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: