עירית כפר סבא נ' פרי

הכרעת דין

כאשר מעיינים בתמונות שבת/1 ניתן לראות כי קיים במקום קו עצירה אשר לדברי הפקח שימש בעבר לתנועה של כלי רכב שהגיעו מהאזור שבו נמצא כיום השער הסגור. גם אם בעת העבירה כבר לא הייתה תנועה כזו, כך שחנית הנאשם לא הפריעה לה ללא קשר לרוחב השער, הרי שעדיין יש בכך ללמד שכאשר חוצים את קו העצירה, מגיעים לתוך תחומי הנתיב המצטלב.

כאשר בוחנים היכן חנה רכבו של הנאשם, הרי שזה הרבה מעבר לקו עצירה זה וברור שבכך חנה הוא עם רוב רכבו בתוך תחומי הנתיב המצטלב שאין חולק שהוא הנתיב של התנועה העולה למעלה ...

בשלב זה הנאשם קוטע את דברי ביהמ"ש. ביהמ"ש מבהיר לנאשם שהסתיים שלב הטיעון והגיע שלב ההכרעה וככל שימשיך להפריע לשלב ההכרעה לא יהיה מנוס על הוצאתו מהאולם.

יוצא איפוא, שהמקום שבו חנה הנאשם הינו נתיב תנועה אשר משמש את כלי הרכב העולים בעליה ופונים שמאלה.

במקום קיימת תנועה דו סיטרית, ועל כן כאשר רכב מבקש לנסוע במקום שבו חנה הנאשם, הרי שאין ברירה בידו אלא לסטות מהנתיב שחסום ברובו על ידי הנאשם, וכך להגיע לנתיב הנגדי. די בעצם כך בכדי להוות הפרעה לתנועה של כלי הרכב הנע באותו נתיב, ואדרבא כאשר מדובר בפלישה לנתיב הנגדי על כל הסכנה להיווצרות תאונת דרכים כתוצאה מכך.

אף מעבר לכך, גם אם מתעלמים לחלוטין מאותו קו עצירה, הרי שעדיין הסתכלות על התמונות של רכבו של הנאשם חונה במקום, ובייחוד התמונה השמאלית התחתונה, מגלה כי בו זמנית לא יכולים לעבור שני כלי רכב בכיוונים מנוגדים, כאשר הנאשם חונה במקום. ניתן לראות מהתמונה השמאלית התחתונה שעובר במקום רכב מהנתיב הנגדי, בכיוון התנועה מטה, וניתן לראות את רכבו של הנאשם וברור שביניהם לא יכול לעבור כל רכב.

גם אם במקום לא עוברות משאיות, הרי שברור מאותה תמונה שמאלית תחתונה שגם כלי רכב פרטיים לא יכולים לעבור בו זמנית זה לצד זה כאשר הנאשם חונה במקום.

אוסיף ואדגיש כי המבחן להפרעה בתנועה הינו בבחינת פוטנציאל ההפרעה ועל כן גם אם תיאורטית משאיות לא מגיעות למקום (דבר שלכשעצמו נשלל על ידי הפקח שמכיר את המקום באופן נרחב מאשר הנאשם ששהה בו שעתיים), הרי שההפרעה של רכבו של הנאשם לתנועה דו סיטרית של משאיות בוודאי שקיימת מבחינת הפוטנציאל.

כאמור, בין משאיות, בין כלי רכב פרטיים, שניים לא יכולים לעבור בתנועה דו סיטרית כאשר רכבו של הנאשם חונה במקום ואין חולק שכאמור מדובר במקום שמשמש לתנועה דו סיטרית.

אין בצילומים שהגיש הנאשם בכדי לשנות מסקנה זו אלא אף לחזק אותה. ניתן לראות בשני הצילומים כלי רכב נוסעים במקום וקשה להעלות על הדעת כיצד כלי רכב היה נוסע ממול כאשר בד בבד קיימת חניה במקום שבו חנה הנאשם. ...

בשלב זה הנאשם שב וקוטע את דברי ביהמ"ש.

נוכח כל האמור סברתי כי התביעה הוכיחה מעל לכל ספק, הן באמצעות התמונות, הן באמצעות ההסברים הנלווים של הפקח שהמקום שבו חנה הנאשם היווה הפרעה, שלא לומר אף סיכון לתנועה ועל כן הריני מרשיע אותו במיוחס לו בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום י"ח אדר תשע"ג, 28/02/2013 במעמד הנוכחים.

עמית פרייז, שופט

גזר דין

הנאשם הקדיש את טיעוניו לעונש לנסיון למקצה שיפורים לטיעוניו וראיותיו במהלך המשפט.

גם בראיות שהציג כעת אין כל סיבה לשנות מהכרעת הדין, שלא לדבר על הפן הפרוצדורלי שטיעון קודם להכרעה ולא מאוחר להכרעה.

לגופו של בירור עונשו של הנאשם, הרי שמדובר בעבירה של ברירת משפט שניתן היה לחסוך את כל ההתדיינות באמצעות תשלום קנס מקור שעמד על 250 ₪. הנאשם הגיע לביהמ"ש כפר באשמה ובכך זכותו, אך כאשר ביהמ"ש לא קבל את טיעוניו, ולאחר משפט הוכחות מלא, שנמשך קרוב לשעה בעבירה פעוטה יחסית, הרי שבהחלט יש רלבנטיות לבחון את עונשו בהתאם לרף הענישה העליון הקבוע בפקודת העיריות, דהיינו 3,600 ₪ ואין עוד רלבנטיות כעוגן מבחינת העונש לקנס המקור הנמוך אותו בחר הנאשם שלא לשלם באופן שהיה חוסך את ההליך.

בנוסף לאמור קיימים מס' שיקולים לחומרה בתיק זה. ראשית, עוד מעבר לכללים שהותוו כעת בדבר ענישה בעבירת ברירת משפט למי שהורשע לאחר שמיעת ראיות, הרי שביהמ"ש הבהיר לנאשם עוד בדיון ההקראה שתיקים מספר התבררו בדיוק באותו מקום ונקבע שהדבר מהווה הפרעה לתנועה אך הנאשם העדיף למרות זאת לנהל את המשפט וכאמור נמצא לא צודק בטענותיו.

עוד יאמר כי הנאשם איננו מפנים אף לאחר הכרעת הדין את הפסול שבמעשיו וממשיך להתנצח אף עם ביהמ"ש בכך שאין זה נכון שבחנייתו במקום הפריע לתנועה.