עירית ירושלים נ' דפי (או.די.בי.) חברה להשקעות בע"מ

החלטה

לפני בקשת רשות להתגונן.

המשיבה הגישה כנגד המבקשת תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב ארנונה בגין הנכס ברח' כנפי נשרים 24 בירושלים (להלן: "הנכס") לתקופה שמיום 9.5.10 ועד 31.7.11.

המבקשת מודה כי החזיקה בנכס בתקופה הרלבנטית וטוענת כי בתום תקופת ההחזקה התייצב מנהל המבקשת במשרדי המשיבה והודיע למשיבה על שינוי המחזיקים והפסקת החזקתה של המבקשת בנכס. באותו מעמד לא נאמר למבקשת כי קיים חוב ארנונה.

לאחר שקיבל מנהל המבקשת את מסמכי התביעה פנה למחלקת הארנונה של המשיבה על מנת לברר את מקור החוב. הפקידה במחלקת הארנונה השיבה כי אינה רואה שנשלחו למבקשת הודעות על קיום החוב, הקטינה את סכום החוב לסך של 65,123 ₪ ואמרה כי אם החוב ישולם יהיה על המבקשת לפנות לב"כ המשיבה בעניין תשלום שכר טרחתו.

ביום 30.7.13 שילמה המבקשת את יתרת חוב הארנונה ומנהל המבקשת פנה לב"כ המשיבה על מנת להסדיר את עניין שכר הטרחה. בשיחה שהתקיימה הבהיר מנהל המבקשת לב"כ המשיבה כי אין הצדקה לחייבו בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד, שכן המבקשת מעולם לא קיבלה הודעה על קיום חוב ארנונה או מכתב התראה, טרם הוגשה התביעה. למעשה לא היה צורך בהליך משפטי, שכן אילו היתה נשלחת למבקשת הודעה, היתה משלמת את החוב, בדיוק כפי שעשתה מיד אחרי הגשת התביעה. הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה בנוגע לגובה שכר הטרחה.

המבקשת טוענת כי ההתראה אותה שלחה המשיבה, נשלחה לכתובת הנכס לאחר שהמבקשת עזבה את הנכס והמשיבה ידעה על כך. לטענת המבקשת משלוח הודעה לכתובת הנכס בנסיבות אלה, עולה כדי רשלנות מצד המשיבה. אילו היתה שולחת המבקשת מכתב התראה לכתובתה של הנתבעת, כפי שהיא רשומה ברשם החברות, היתה המבקשת משלמת את מלוא החוב.

מנגד טוענת המשיבה, כי למבקשת נשלחו מספר מכתבי התראה בגין החוב נשוא התביעה. כך, ביום 20.10.10 וביום 1.6.11 נשלחו למבקשת מכתבי התראה לכתובת הנכס נשוא התביעה, כאשר במועדים אלה החזיקה המבקשת בנכס נשוא התביעה; ביום 30.7.12 נשלחה התראה לכתובת הנכס בו החזיקה המבקשת אותה עת ברח' מטודלה 23 בירושלים וכן למענה הרשום של המבקשת במדריך העסקים דנסגייד. באותו היום אף נשלחה אף התראה לבעלת מניות המבקשת, הגב' דפנה אודסר.

עוד טוענת המשיבה, כי עצם החזקה בנכס היא המגבשת את החבות בארנונה ולא משלוח הודעות התשלום וכי המצאת מכתב התראה אינה מהווה תנאי להגשת תביעה אזרחית.

המשיבה מוסיפה וטוענת, כי משפרעה המבקשת את חוב הארנונה אך ורק לאחר הגשת כתב התביעה, חבה היא אף בתשלום רכיבי שכר הטרחה. המשיבה מציינת כי הסכימה לגבות מן המבקשת שכר טרחה בשיעור נמוך יותר, אך המבקשת סירבה וכעת עומדת המשיבה על מלא תשלום ההוצאות ושכ"ט עו"ד.

בתשובה טוענת המבקשת, כי מעולם לא קיבלה הודעה בעניין חוב הארנונה וכי לא צורפו אישורי מסירה של ההודעות לידי המשיבה. עוד נטען כי החל מהמועד בו הודיעה המבקשת על שינוי מחזיקים ידעו פקידי המשיבה כי המבקשת אינה מחזיקה בנכס נשוא התביעה, ועל כן היה עליהם לברר את כתובת המבקשת כפי שהיא רשומה ברשם החברות. גם ההודעה שנשלחה לרח' מטודלה לא הגיעה למבקשת והוחזר לסניף הדואר וכתובת המבקשת במדריך העסקים דנסגייד, אינה כתובתה של המבקשת. גם ההודעה שנשלחה לבעלת המניות במבקשת הוחזרה בציון "מען לא ידוע". המבקשת טוענת כי המשיבה הסתמכה על תדפיס לא מעודכן של כתובת המבקשת מתוך מדריך העסקים של ישראל, ואילו היתה בודקת את כתובת המבקשת ברשם החברות, היתה יודעת כי כתובת המבקשת היא בהר אדר.

דיון

למעשה המחלוקת בין הצדדים הינו על זכאות המשיבה לקבלת הוצאות התביעה ושכ"ט עו"ד. בעלי הדין הסכימו כי אכריע בשאלת חיובה של הנתבעת בתשלום ההוצאות ושכ"ט עו"ד על יסוד כתבי הטענות בתיק.

איני מקבלת את טענת המבקשת, כי המשיבה פעלה ברשלנות. אכן מהמועד בו הודיעה המבקשת למשיבה על שינוי מחזיקים, היה על המשיבה לשלוח את ההתראות או ההודעות על תשלום החוב לכתובתה של המבקשת הרשומה ברשם החברות. אך יחד עם זאת, בתקופה בה החזיקה המבקשת בנכס נשלחו למבקשת שתי הודעות לכתובת הנכס, ובכך פעלה המשיבה כדין. העובדה כי אין נתונים על פריט הדואר אינה מעידה בהכרח כי זה לא נמסר ליעדו.

משהחוב לא נפרע, רשאית היתה המשיבה להסתמך על העובדה כי נשלחו התראות לכתובת הנכס בתקופה בה החזיקה בו המבקשת ולהגיש את התביעה.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי המשיבה זכאית לתשלום הוצאות ושכר טרחה. יחד עם זאת, בקביעת גובה שכר הטרחה, יש מקום להביא בחשבון את העובדה כי ההתראות המאוחרות לא הומצאו לידי המבקשת ולא נשלחו לכתובתה הרשומה ברשם החברות, כי בעת שהודיעה המבקשת על שינוי מחזיקים לא נאמר לה כי קיים חוב למשיבה וכי המבקשת הסדירה את תשלום החוב מיד עם המצאת כתב התביעה.

לפיכך, אני מורה כדלקמן: האגרה ששולמה תושב לידי התובעת, בהתאם להוראות תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסכום האגרה, אשר לא ניתן להשיבו בהתאם להוראות התקנות הנ"ל. כן תישא המבקשת בתשלום שכ"ט עו"ד בסכום של 2,000 ₪.

ניתנה היום, ד' כסלו תשע"ד, 07 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: