עירית ירושלים נ' שביטא

החלטה

בפני התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב.

עסקינן בתביעה רשות מקומית לארנונה בגין השנים 2004 עד 2007 ועד בכלל.

לאחר הגשת התביעה וההתנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב הודיעה התובע, כי היא חוזרת בה מהתביעה בגין השנים 2005 עד 2006 ועד בכלל, וזאת נוכח החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה, אשר קיבלה את השגת הנתבע בגין השנים הללו.

מאידך בפתח הדיון, שהתקיים בפני היום, הודה הנתבע בחבותו בארנונה עבור שנת 2007.

לאור האמור נדחית בזה התביעה בגין השנים 2005 עד 2006 ועד בכלל ואילו מתקבלת בזה התביעה בגין שנת 2007. כפועל יוצא מכך יועמד החוב בתיק ההוצאה לפועל נשוא ההליך דנן על סכום הקרן המפורטת בנספח א' לכתב התביעה, עבור שנת 2007, בערכה הריאלי, בצירוף אגרה ושכ"ט עו"ד כנגזרת מהסך האמור, בהתאם לשיעורים המקובלים.

נותרה איפוא בפני אך סוגיית החיוב בארנונה בגין שנת 2004.

בתצהיר התומך בבקשה למתן רשות להתגונן טען הנתבע בעניין זה טענה אחת ויחידה והיא, כי הגיש ערר על חיובו בגין חיובו והערר טרם הוכרע (סעיף 20 לתצהיר). אין חולק, כי כיום הערר הוכרע וכאמור הנתבע הופטר מהחיוב רק בגין החיוב עבור השנים 2005 עד 2006 ולא הופטר מהחיוב בגין שנת 2004. לכאורה די בכך כדי להביא לדחיית התנגדותו אף באשר לשנת 2004.

ברם, בבקשתו מיום 16.12.10, אשר הוגשה ארבעה ימים בלבד לפני הדיון, העלה הנתבע לראשונה בהליך זה את הטענה, כי לא החזיק בנכס נשוא החיוב בשנת 2004. דא עקא, שהנתבע לא תמך טענתו זו בתצהיר לאימות העובדות הנטענות בה. בהתאם להוראת תקנה 211 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 תצהיר הנתבע הוא אשר בא במקום כתב הגנה ואין להרחיב את היריעה לטענות עובדתיות שלא אומתו בתצהיר. מהאמור עולה, כי על המתנגד לביצוע תביעה על סכום קצוב להתכבד ולפרט בתצהירו את העובדות המקימות לו הגנה מפני התביעה. ראו: ע"א 514/64 כהן נ' אשכנזי, פ"ד יט(1) 696, 698.

בפנינו איפוא טעם נוסף המצדיק את דחיית ההתנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב.

לא זו אלא אף זו, שבהתאם להוראת סעיף 3(ג) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו – 1976 יכול מי שחויב בארנונה כללית ולא השיג עליה בפני מנהל הארנונה להעלות השגתו בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט. כאמור, הנתבע השיג על חיובו בארנונה והשגתו נדחתה, מטעם זה או אחר, ולפיכך אינו רשאי לשוב ולהעלות טענתו בפני בית המשפט.

לאמור יש להוסיף, כי עת שוקל בית המשפט האם ליתן רשות להעלות השגה כאמור ישקול, בין היתר, את מידת מודעות הנתבע להליכי ההשגה המינהלים. ראו: ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה נ' עירית טירת הכרמל, פ"ד נו(2) 780.

דומה שמקרה דנן, מקום שהנתבע ידע אף ידע להגיש השגה אל מנהל הארנונה ואף ערר אל ועדת הערר, אין מקום ליתן לו רשות להעלות טענתו אף בבית המשפט.

מכל המקובץ עולה, כי לנתבע אין למעשה הגנה מפני התביעה בגין שנת 2004, שכן בנסיבות העניין אין הוא זכאי להעלות בפני בית המשפט את הטענה בדבר אי החזקתו בנכס ולמעשה טענתו כלל לא נטענה כדבעי, בתצהיר, עד כה.

יחד עם האמור, נוכח מגוון ההליכים שהתנהלו בין הצדדים עד כה, אשר איני מוצא טעם לפרטם בהחלטתי זו, דומה שהיה בידי התובעת לדעת עוד בשנת 2004 שהנתבע אכן אינו מחזיק בנכס. אמנם ספק רב האם אף אם תוכח ידיעתה בפועל של התובעת יהיה בכך כדי להתגבר על הוראות סעיפים 325-326 לפקודת העיריות (נוסח חדש) לפיהם, כל עוד לא מסר מחזיק בנכס הודעה בכתב לעירייה, כי חדל להחזיק בנכס, רואים אותו כמחזיק בנכס והוא חייב בתשלום הארנונה בגין הנכס, וזאת אף אם לא החזיק בו בפועל. השוו: בר"ם 867/06 מנהלת הארנונה בעירית חיפה נ' דור אנרגיה (פורסם במאגרים).

לפיכך דומני, כי יש מקום לקבל את התנגדות הנתבע לביצוע תביעה על סכום קצוב, תוך התניית הדבר בהפקדת ערובה משמעותית וכך אני מורה.

אשר על כן, תתקבל התנגדות הנתבע לביצוע תביעה על סכום קצוב, בגין חיוב הארנונה עבור שנת 2004, בטענת איני מחזיק, ככל שנתבע יפקיד בקופת בית המשפט סך 15,000 ₪, לשם הבטחת פירעון סכום התביעה והוצאות המשפט, בהן הוא עלול להיות מחויב, ככל שתתקבל התביעה, וזאת בתוך 14 יום.

היה ולא יופקד הסך כאמור תדחה ההתנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב בגין שנת 2004.

לעיוני ביום 1.2.11.

ניתנה היום, י"ג טבת תשע"א, 20 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.