עירית ירושלים נ' קבאני ואח'

החלטה

בפני בקשת רשות להתגונן.

1.המשיבה הגישה כנגד המבקש ונתבע נוסף תביעה לתשלום חוב ארנונה בגין הנכס ברח' ואדי ג'וז בירושלים, עבור השנים 1999 – 2011.

2.בתצהירו התומך בבקשה טוען המבקש, כי אינו מחזיק ומעולם לא החזיק בנכס נשוא התביעה. הנכס היה בבעלותו של אביו המנוח של המבקש, אשר נפטר בשנת 1993, והושכר לשוכר בשם חסן שפיק טהא. המבקש טוען כי מאז פטירתו של אביו נוהל הנכס על ידי אחיו, הנתבע הנוסף בתיק זה. לטענת המבקש, המשיבה העבירה את הרישום בנכס על שמו ללא ידיעתו וללא הסכמתו. עוד טוען המבקש, כי עוד ביום 3.5.00 שלח הודעה למשיבה כי אינו מחזיק בנכס. המבקש מוסיף וטוען כי קיימת התיישנות בנוגע לחוב הארנונה לפני שנת 2005.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה. ראשית, טוענת המשיבה, כי המבקש ואחיו מחזיקים בנכס נשוא התביעה מכוח היותם יורשי המנוח תאופיק קבאני ז"ל, אשר היה הבעלים של הנכס. עם היוודע למשיבה דבר פטירת אביהם של הנתבעים, הגישה המשיבה תביעה כנגד המבקש בגין חוב הארנונה שהצטבר עד לשנת 1999 בגין הנכס. המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן בטענה כי אינו המחזיק בנכס, אך הגנתו נמחקה וביום 24.2.02 ניתן נגד המבקש פסק דין על מלוא סכום החוב, אשר לביצועו נפתח תיק הוצאה לפועל כנגד המבקש, והמבקש אף משלם בתיק זה.

עוד טוענת המשיבה, כי ביום 2.8.00 הגיש המבקש הגיש השגה למנהל הארנונה, המוסמך לדון בטענת המבקש כי אינו מחזיק בנכס, וטענתו של המבקש נדחתה על ידי מנהל הארנונה. כך גם ביום 18.11.11 הגיש המבקש השגה נוספת בפני מנהל הארנונה, בטענה כי אינו מחזיק בנכס. חרף דחיית טענת המבקש, לא הגיש המבקש ערר על החלטות מנהל הארנונה, ועל כן הפכו חיוביו לסופיים. אשר לטענת ההתיישנות שהעלה המבקש, טוענת המשיבה, כי זו לא הועלתה בהזדמנות הראשונה במסגרת ההשגה שהגיש המבקש טרם הגשת התביעה, ומכל מקום הליכי הגבייה המנהליים אשר ננקטו נגד המבקש מפסיקים את מרוץ ההתיישנות.

4.בתשובה טוען המבקש, כי הודיע למשיבה מספר פעמים כי אינו מחזיק בנכס במסגרת ההשגות שהגיש, אך המשיבה בחרה שלא לבדוק מיהו המחזיק בנכס. עוד טוען המבקש, כי העובדה שהוא משלם לתיק הוצאה לפועל בגין פסק דין שניתן נגדו אינה מהווה הודאה בחוב, וכי התשלומים נעשים בלית ברירה נוכח קיומו של פסק דין נגדו.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. אכן צודקת המשיבה בטענתה כי דרך המלך להשיג על החיוב בארנונה בטענת "איני מחזיק" היא על ידי הגשת השגה למנהל הארנונה, וזאת בהתאם לסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: "חוק הרשויות המקומיות"). אמנם בהתאם להוראת סעיף 3(ג) לחוק הרשויות המקומיות רשאי מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע בחוק בטענת "איני מחזיק" רשאי להעלות טענה זו בהליך משפטי ברשות בית המשפט. יחד עם זאת נקבע, שבית המשפט לא יאפשר דרך חלופית זו כדבר שבשגרה, אלא יבחן אם יש מקום לאפשר זאת, לנוכח המסלול החלופי של הגשת השגה בפני מנהל הארנונה. עוד נקבע, כי בית המשפט יאפשר העלאת טענה שהמשיב אינו מחזיק בנכס, רק עם ימצא שטענתו מעלה שאלות בעלות חשיבות עקרונית, כללית וציבורית (ראו, למשל: ע"א 739/89 מיכקשוילי נ' עירית ת"א, פ"ד מה(3) 769; ע"א 6971/93 עירית רמת גן נ' קרשין, פ"ד נ(5) 478, 481; רע"א 2425/99 עירית רעננה נ' י.ח. יזון והשקעות בע"מ, פ"ד נ(4) 481, 492 – 494, ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עירית טירת הכרמל, פ"ד נו(2) 778, 779 – 780; ע"א 10977/03 דור אנרגיה 1988 בע"מ נ' עירית בני ברק (פורסם בנבו), וכן: תא"ק (י-ם) 704902/07 עירית ירושלים נ' מאג'ד עדאוין (פורסם בנבו)). השאלה האם המדובר בנושא בעל חשיבות עקרונית תוכרע לאור מהות העניין. אם השאלות השנויות שהמחלוקת הן במהותן שאלות עובדתיות וטכניות, כי אז הנטייה היא להגביל את החייב בארנונה להליך ההשגה הקבוע בחוק הרשויות המקומיות. מנגד, אם השאלות השנויות במחלוקת הן בעלות חשיבות משפטית עקרונית, או כללית ציבורית, כי אז הנטייה היא לאפשר שהשאלות תתבררנה בבית המשפט (ראו: ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עירית טירת הכרמל, פ"ד נו(2) 778, 779 – 780 וכן תא"ק (י-ם) 704902/07 עירית ירושלים נ' מאג'ד עדאוין (פורסם בנבו)).

6.העניין הנדון בפני אינו מעורר שאלה בעלת חשיבות עקרונית ציבורית. המחלוקת בין הצדדים היא עובדתית בעיקרה, ועל כן מן הראוי שתתברר באפיקים המנהליים. יתר על כן, המבקש פנה פעמיים בהליך של השגה למנהל הארנונה, אך השגותיו נדחו. המבקש בחר מטעמיו שלו שלא להגיש ערר על החלטת מנהל הארנונה בהשגה, בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות, ומשכך הפכו החלטות מנהל הארנונה לחלוטות, ואין מקום ליתן למבקש רשות להתגונן בטענה זו (ראו והשוו: ע"א 739/89 מיכקשווילי נ' עירית ת"א, פד מה(3) 769, 772; בג"צ 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ' עירית פ"ת, פ"ד מו(4) 778, 782) .

7.אין מקום אף ליתן למבקש רשות להתגונן בטענת ההתיישנות. המשיבה נקטה כנגד המבקש בהליכי גבייה מנהליים, שכן למבקש נשלחו דרישות תשלום שונות במהלך השנים. חרף זאת לא פעל המבקש להסדרת חיוביו. בעניין זה נפסק, כי לצורך טענת התיישנות יש לראות בהליכי גבייה מנהליים, לרבות דרישות תשלום הנשלחות לנישום, ככאלה העוצרים את מרוץ ההתיישנות (ראו, למשל: עת"מ 6882-11-10 סמקו סנטר (1998) בע"מ נ' עירית נס ציונה (פורס בנבו)).

8. התוצאה היא שאני דוחה את בקשת הרשות להתגונן. המשיבה תגיש פסיקתא לחתימה.

ניתנה היום, כ' אב תשע"ב, 08 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: