עירית ירושלים נ' עבד אלקאדר

החלטה

1.ביום 7.2.12 הגישה התובעת תביעה בהליך של סדר דין מקוצר כנגד הנתבע בגין חוב ארנונה המתייחס לנכס הנמצא בירושלים ואשר לפי טענת התובעת הנתבע החזיק בו.

החוב מתייחס לתקופה שמיום 1.1.10 ועד ליום 31/12/11.

2.ביום 16.4.12 ניתן כנגד הנתבע פסק דין לאחר זה שלא הגיש במועד בקשה לרשות להתגונן.

3.ביום 9.6.12 עתר הנתבע לביטול פסק הדין ועיכוב ביצועו.

בתצהירו התומך בבקשה טוען הנתבע כי מעולם לא הומצא לו כתב התביעה. רק מאוחר יותר הוא קיבל את האזהרה מטעם לשכת ההוצאה לפועל בו הוגש לביצוע פסק הדין.

הנתבע טוען כי הנכס הנ"ל רשום בספרי התובעת על שם חב' מגרסת אופק בע"מ ולא על שמו. כמו כן, טען כי הוא לא החזיק בנכס וכי בגין כך הוגשה השגה ולפיה בעלי הנכס השכירו אותו לחב' גרין נט בע"מ והיא זו אשר החזיקה בו.

השגה של חב' מגרסת אופק לפיה היא אינה מחזיקה עוד בנכס נדחתה.

4.לאחר עיון בחומר שבתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

לבקשה צירף הנתבע העתק מחוזה שכירות מחודש אוקטובר 2009 ולפיו לכאורה שוכרת הנכס הינה מגרסת אופק עטרות בע"מ. מהעתק זה שצורף לא נמצאה חתימת המשכיר.

מנגד, לתגובת התובעת צורף אותו הסכם, שאינו נושא את חותמת החב' מגרסת אופק עטרות בע"מ, אלא כשם עסק כאשר השוכר הינו הנתבע. הסכם זה שצורף אינו חתום על ידי מי מהצדדים.

רישומו של הנתבע כבעל הנכס התבסס על סמך הסכם שכירות הנושא את שמו ומס' ת.ז. מכאן שהנתבע לא הביא כל ראיה לסתור את הרישום ולפיכך יש להחיל בנסיבות המקרה את סעיף 318 לפק' העיריות.

למעלה מהצורך ראוי לציין כי החב' מגרסת אופק עטרות הוקמה רק בחודש אוקטובר 2010, דהיינו כשנה לאחר חתימת הסכם השכירות אליבא דהנתבע.

לא ברור כיצד יתכן כי בשנת 2009 חותמת על חוזה שכירות חב' שטרם נוסדה אלא כשנה לאחר מכן.

בנוסף לאמור לעיל, השגתו של הנתבע בה טען בין היתר כי הוא אינו מחזיק בנכס נדחתה על ידי מנהל הארנונה. משנדחתה השגה עמדה בפני הנתבע להגיש על ההחלטה ערר כחוק. אך לא נטען ולא הובאה כל ראיה בדבר נקיטת הליך שכזה.

טעם נוסף לדחיית הבקשה הינה כי הנתבע אינו טוען וממילא לא הביא כל ראיה לפיה הוא הודיע בכך לתובעת על שינוי המחזיק בנכס כנדרש מהוראת סעיף 325 לפקודת העיריות.

כל עוד לא פעל הנתבע בדרך זו אין לו אלא להלין על עצמו ולשאת בתוצאת מחדלו שמשמעותו המשך חיוב בארנונה עד למסירת הודעה כדין.

לבסוף, לא שוכנעתי כי נפל פגם בהמצאת כתב התביעה. תצהיר המוסר לא הוכחש. העובדה כי הנתבע מצא לנכון לצרף תצהיר מטעם אשתו רק במסגרת תגובתו לתגובת התובעת ולא במסגרת הבקשה לביטול פסק דין מדברת בעד עצמה.

5.לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.