עירית ירושלים נ' מלקו

החלטה

לפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בצירוף התנגדות.

המשיבה הגישה כנגד המבקש תביעה על סכום קצוב לתשלום חוב ארנונה בגין הנכס ברח' מסילת ישרים 23 בירושלים (להלן: "הנכס") לתקופה שמיום 13.7.07 ועד 31.12.09. על-פי הרישומים במחשב ההוצאה לפועל הומצאה האזהרה למבקש ביום 24.5.10.

ביום 3.1.13 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בצירוף בקשת התנגדות.

בתצהירו התומך בבקשה טוען המבקש כי לא קיבל את האזהרה בתיק ההוצאה לפועל.

לגופה של התביעה טוען המבקש, כי התגורר בנכס רק במשך שנה אחת מתוך התקופה בגינה הוגשה התביעה, היינו בין התאריכים 13.7.07 ועד 13.7.08, כי הבעלים של הנכס סרב למחוק את שמו כמחזיק בנכס, וכי הגיש תביעה כנגד בעל הנכס בעניין זה.

המשיבה מתנגדת לבקשה. ראשית, טוען המשיב, כי המבקש לא הצביע על טעם מיוחד להארכת המועד וכי ביום 6.11.12 הגיש המבקש בקשה בטענת "פרעתי" בתיק ההוצאה לפועל, אך זנח את בקשתו.

לעניין ההתנגדות עצמה טוענת המשיבה, כי המבקש מודה כי החזיק בנכס בחלק גדול מן התקופה נשוא התביעה, ועל כן אינו חולק על החוב עד ליום 13.7.08.

בתשובה טוען המבקש כי לא התקבלה אצלו הזמנה לדיון וכי נודע לו על דבר הגשת התביעה רק עת עוקל חשבונו בבנק. כן חוזר המבקש על טענותו כי בעל הנכס סירב להסיר את שמו כמחזיק בנכס בתום התקופה בה התגורר המבקש בנכס.

גם אם אקבל את טענת המבקש כי ההתנגדות הוגשה במועד, הרי שלא יהיה בכך כדי להועיל למבקש, שכן יש לדחות את ההתנגדות עצמה.

ראשית, המבקש מודה בחוב לתקופה שמיום 13.7.07 ועד 13.7.08. אשר ליתרת התקופה בגינה נתבע החוב, טוען המבקש כי לא החזיק בנכס נשוא התביעה.

כידוע, דרך המלך להשיג על החיוב בארנונה בטענת "איני מחזיק" היא על ידי הגשת השגה למנהל הארנונה, וזאת בהתאם לסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: "חוק הרשויות המקומיות"). אמנם בהתאם להוראת סעיף 3(ג) לחוק הרשויות המקומיות רשאי מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע בחוק בטענת "איני מחזיק" רשאי להעלות טענה זו בהליך משפטי ברשות בית המשפט.

יחד עם זאת נקבע, שבית המשפט לא יאפשר דרך חלופית זו כדבר שבשגרה, אלא יבחן אם יש מקום לאפשר זאת, לנוכח המסלול החלופי של הגשת השגה בפני מנהל הארנונה. עוד נקבע, כי בית המשפט יאפשר העלאת טענה שהמשיב אינו מחזיק בנכס, רק עם ימצא שטענתו מעלה שאלות בעלות חשיבות עקרונית, כללית וציבורית (ראו, למשל: ע"א 6971/93 עירית רמת גן נ' קרשין, פ"ד נ(5) 478, 481; רע"א 2425/99 עירית רעננה נ' י.ח. יזון והשקעות בע"מ, פ"ד נ(4) 481, 492 – 494, וכן: תא"ק (י-ם) 704902/07 מאג'ד עדאוין נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו)).

השאלה האם המדובר בנושא בעל חשיבות עקרונית תוכרע לאור מהות העניין. אם השאלות השנויות שהמחלוקת הן במהותן שאלות עובדתיות וטכניות, כי אז הנטייה היא להגביל את החייב בארנונה להליך ההשגה הקבוע בחוק הרשויות המקומיות. מנגד, אם השאלות השנויות במחלוקת הן בעלות חשיבות משפטית עקרונית, או כללית ציבורית, כי אז הנטייה היא לאפשר שהשאלות תתבררנה בבית המשפט. שיקול נוסף שעל בית המשפט לשקול עניינו בשאלת מודעות החייב בארנונה להליך של השגה (ראו: תא"ק (י-ם) 704902/07 מאג'ד עדאוין נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו)).

העניין הנדון בפני אינו מעורר שאלה בעלת חשיבות עקרונית ציבורית. המחלוקת בין הצדדים היא עובדתית בעיקרה, ועל כן מן הראוי שתתברר באפיקים המינהליים.

אשר לטענות שהעלה המבקש כנגד בעל הנכס, הרי שטענות אלה מקומן במישור היחסים בין המבקש לבין בעל הנכס.

לאור האמור, אני דוחה את ההתגדות ומורה על המשך ההליכים בתיק ההוצאה לפועל. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ד אדר תשע"ג, 24 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: