עירית ירושלים נ' מורד

החלטה

1.התובעת הגישה תביעה כספית הליך של סדר דין מקוצר בגין חוב ארנונה המתייחס לנכס אותו החזיק ו/או המחזיק הנתבע והנמצא ברח' ברניקי 2, ירושלים (להלן – הנכס).

הנכס הינו נכס שייעודו עסקים.

חוב הארנונה מתייחס לתקופה שמיום 1.1.08 ועד ליום 1.8.11.

2.בתצהירו בתמיכה לבקשה לרשות להתגונן טוען הנתבע כי החל מיום 20.2.05 ועד ליום 17.11.10 היה הנכס הוחזק על ידי צ'יפסטאר הנוצץ בע"מ אשר בעלייה ומנהלה היה מר משה אבנר אשר שכר את הנכס מאביו ז"ל.

הנכס הנ"ל נמכר וכונס הכנסים תפס בו חזקה ביום 17.11.09.

עוד נטען כי ממועד תפיסת החזקה בנכס על ידי כונס הנכסים ,הנכס לא היה ראוי לשימוש.

טענה נוספת בפני הנתבע הינה כי בנכס נבנו תוספות ללא היתר בנייה ומשאלה נהרסו על פי צווים שיפוטיים היה על התובעת לערוך חישוב של הארנונה תוך הפחתת השטח שפונה בעקבות ההריסה.

3.במסגרת חקירתו הנגדית הודה הנתבע כי במהלך השנים ובעיקר לשנים שלגביהם מתייחס חוב הארנונה הוא התגורר ברח' ברניקי 2, ירושלים.

כמו כן, העיד הנתבע כי לפי מיטב ידיעתו הוא הודיע לתובעת על שינוי מחזיקים בנכס אך אין בידיו כל אסמכתא לכך.

4.לאחר עיון בחומר שבתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לרשות להגן להידחות.

ראשית, על פי סעיף 318 לפקודת העיריות מהווים רישומי התובעת ראיה לכאורה לצורך קביעת ארנונה. חזקה זו ניתנת לסתירה.

בנסיבות שבפני לא הביא הנתבע כל ראיה לסתור את רישומי התובעת בכל הקשור לשמות המחזיקים.

שנית, סעיפים 325-326 לפקודת העיריות מטילים על הבעלים של הנכס או על המחזיק בו את האחריות לדווח לתובעת על כל שינוי שחל במצב הבעלות או ההחזקה כנתבע לשחרור מן החובה לשלם את הארנונה.

חבות הארנונה בנכס תחול תמיד על בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס ואילו המחזיק או הבעלים המקורי יהיה חייב בנוסף לכך, מכוח הוראת סעיף 326 עד למועד שבו הוא שולחה הודעה.

שלישית, הטענה בדבר זכאות לפטור עקב היות הנכס בלתי ניתן לשימוש דינה להידחות שכן על פי הוראת סעיף 330 לפקודת העיריות הפטור ניתן לנישום רק לגבי חיובים המתהווים לאחר מסירת ההודעה כאמור בסעיף שאמורה להיות מפורטת ומבוססת ואין ליתן פטור בגין חיובים שנתהוו לפי מועד המסירה. תכליתה של הוראה זו היא להבטיח שהנישום יעמוד בנטל ההודעה שמוטל עליו.

הנתבע לא הביא כל ראיה לשליחת הודעה כזו.

רביעית, טענותיו של הנתבע כי לא להחזיק בנכס בתקופת החיוב דינן היה להתברר בפני מנהל הארנונה אצל התובעת בדרך של השגה. משלא עשה כן הנתבע אין לאפשר לו העלאת טענה זו במסגרת הליך זה.

5.לאור כל האמור לעיל, הבקשה לרשות להגן נדחית.

הנתבע יישא בהוצאות ההליך בסך של 2,500 ₪.