עירית ירושלים נ' כהן ואח'

החלטה

בפני בקשת רשות להתגונן.

1.המשיבה הגישה נגד המבקשים תביעה לתשלום חוב ארנונה בגין הנכס ברח' יהודה המכבי 5 בירושלים (להלן: הנכס") לתקופה שמיום 1.12.06 ועד 30.11.07.

2.בתצהיר התומך בבקשה טוענים המבקשים, כי בתקופה בה החזיקו בנכס עסקו בשיפוץ של הנכס על מנת להכשירו כמפעל לייצור סלטים, היא המטרה שלשמה הושכר.

המבקשים טוענים, כי שיפצו את הנכס בהתאם להנחיות משרד הבריאות על מנת לקבל רישיון יצרן של מפעל לייצור סלטים. במהלך ביצוע השיפוץ פנו למשיבה, בין היתר, לצורך בירור תשלום הארנונה, ולטענתם נאמר להם כי במשך זמן השיפוץ לא חלה על המבקשים חובת תשלום ארנונה, שכן עד לגמר השיפוץ המבקשים אינם יכולים לעשות שימוש בנכס.

בהמשך, הגיע נציג המשיבה למקום והודיע למבקשים כי גובה המחסנים אינו מספיק לצורך קבלת רישיון עסק. בבירור שנערך עם משרד הבריאות התגלה כי אכן נפלה טעות בהנחיות שניתנו על ידו. השינוי בגובה המחסנים הצריך השקעה נוספת שהיתה מעבר ליכולתם הכספית של המבקשים ועל כן נאלצו לעזוב את הנכס בחלוף 7 חודשים.

3.כאשר עזבו המבקשים את הנכס הודיעו על כך למשיבה, ושוב נאמר להם שבשל השיפוץ לא חלה על המבקשים חובת תשלום ארנונה עבור אותה תקופה.

כן טוענים המבקשים, כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר של 6 שנים, וכי לא קיבלו דרישת תשלום מן המשיבה.

4.המשיבה מתנגדת לבקשה. המשיבה טוענת כי המבקשים הודיעו למשיבה כי בכוונתם לשכור את הנכס לתקופה של שנה ומשום כך אין רלבנטיות לעובדה כי פינו את הנכס קודם לכן. הואיל ומדובר בשכירות נכס לתקופה של שנה ומעלה, רשאית המשיבה לגבות את תשלום הארנונה מהשוכר ולא מהמשכיר, חרף העובדה כי השוכר פינה את הנכס קודם. מכל מקום טוענת המשיבה, כי ככלל טענת "איני מחזיק" צריכה להתברר בפני מנהל הארנונה. המשיבה טוענת כי המבקשים לא מסרו לה הודעה בכתב כי חדלו מלהחזיק בנכס, וההודעה היחידה שהתקבלה היא הודעה מעלת הנכס ביום 13.12.07.

5.המשיבה מוסיפה וטוענת כי אף טענת המבקשים כי הנכס היה בשיפוץ אינה מקנה להם הגנה בפני התביעה, שכן לא הגישו בקשה לקבלת פטור לפי הוראת סעיף 330 לפקודת העיריות. על המבקשים מוטלת חובה למסור הודעה בכתב למשיבה על כי הנכס אינו ראוי לשימוש והם לא עשו כן.

6.כן טוענת המשיבה, כי שלחה למבקשים הודעות תשלום והתראות ואף נקטה בהליכי גבייה מינהליים. רק משלא הצליחה לגבות את החוב הוגשה התביעה.

7.אכן צודקת המשיבה בטענתה כי דרך המלך להשיג על החיוב בארנונה בטענת "איני מחזיק" היא על ידי הגשת השגה למנהל הארנונה, וזאת בהתאם לסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: "חוק הרשויות המקומיות"). אמנם בהתאם להוראת סעיף 3(ג) לחוק הרשויות המקומיות רשאי מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע בחוק בטענת "איני מחזיק" רשאי להעלות טענה זו בהליך משפטי ברשות בית המשפט. יחד עם זאת נקבע, שבית המשפט לא יאפשר דרך חלופית זו כדבר שבשגרה, אלא יבחן אם יש מקום לאפשר זאת, לנוכח המסלול החלופי של הגשת השגה בפני מנהל הארנונה. עוד נקבע, כי בית המשפט יאפשר העלאת טענה שהמשיב אינו מחזיק בנכס, רק עם ימצא שטענתו מעלה שאלות בעלות חשיבות עקרונית, כללית וציבורית (ראו, למשל: ע"א 6971/93 עירית רמת גן נ' קרשין, פ"ד נ(5) 478, 481; רע"א 2425/99 עירית רעננה נ' י.ח. יזון והשקעות בע"מ, פ"ד נ(4) 481, 492 – 494, וכן: תא"ק (י-ם) 704902/07 מאג'ד עדאוין נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו)).

8.ואולם, במקרה זה טוענים המבקשים כי מסרו הודעה למשיבה כי חלדלו מלהחזיק בנכס. טענה זו, ככל שתוכח בסופו של יום, עשויה להקנות למבקשים הגנה בכל הנוגע לתקופת החיוב מאז מסרו הודעה למשיבה על סיום החזקתם בנכס.

9.אשר לתקופה הראשונה בה היה הנכס בשיפוץ, הרי שהמבקשים טוענים כי נאמר להם על ידי נציגי המשיבה כי אינם חייבים בתשלום ארנונה עבור תקופה זו, הן במהלך השיפוץ והן כאשר הודיעו על סיום החזקתם בנכס. למעשה טוענים המבקשים לקיומה של "הבטחה שלטונית" מצד המשיבה, שבהסתמך עליה לא שולם חוב הארנונה נשוא תביעה זו.

10.לאור האמור, אני מורה על קבלת הרשות להתגונן. התצהיר התומך בבקשה ישמש כתב הגנה.

ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"ג, 27 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: