עירית ירושלים נ' חטיב

החלטה

1. בפני התנגדות לביצוע תובענה בסכום קצוב, ובגדרה – בקשה לקבוע כי היא מוגשת במועד, בהעדר המצאה של כתב התביעה.

2. עסקינן בתביעת המשיבה לתשלום ארנונה, עבור נכס מגורים בעיסאוויה, בשנים 2007-2009, בסכום של 13,705 ₪.

3. המבקש טען בתצהירו, כי אזהרה ההוצאה לפועל, אשר על פי רישומי ההוצאה לפועל הומצאה לידיו ביום 16.6.11, לא הומצאה לידיו כלל. רישום המצאת האזהרה לידי המבקש נעשה על סמך תצהיר מוסר, על פיו מסר לידי המבקש את האזהרה בעיסאוויה, ואילו המבקש סירב לחתום על אישור המסירה.

לגוף העניין, המבקש מכחיש החזקת נכס בירושלים, במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה, ובכלל. לטענתו, הוא מתגורר בכפר דיר חנא, ומעולם לא החזיק נכס בירושלים.

4. בדיון שהתקיים בפני היום נחקר המבקש על תצהירו, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

בחקירתו הנגדית ציין המבקש, כי אמנם בין השנים 2003-2005 התגורר בירושלים, במעונות הסטודנטים, אך הוא הכחיש שכירת דירה בעיסאוויה. ב"כ המשיבה הציגה בפני המבקש הסכם שכירות הנושא את פרטיו, והוא הכחיש את החתימה המיוחסת לו. ב"כ המשיבה הציגה בפני המבקש אישור על זכאות לגמלת נכות משנת 2006, והמבקש אישר כי אמנם אישור זה (מש/1) מתייחס אליו, והוצא על ידו בסניף ירושלים של המוסד לביטוח לאומי, עם זאת, לטענתו, לא פנה ולא ביקש מהמשיבה פטור מתשלום ארנונה, שכן לא שכר נכס.

5. באשר לאיחור לכאורה בהגשת ההתנגדות:

המשיבה לא זימנה לחקירה את המוסרת, אשר לטענתה מסרה לידי המבקש את האזהרה, תוך שהוא מסרב לחתום. גירסת המבקש, לפיה הוא מתגורר בכפר דיר חנא, שם גם כתובתו הרשומה במשרד הפנים, ולא בעיסאוויה, בה בוצעה כביכול ההמצאה, לא נסתרה. כך גם הכחשת המסירה. לאור דברים אלו אני קובעת, כי ההתנגדות הוגשה במועד, משלא בוצעה המצאה כדין של האזהרה.

5. לטענת המשיבה, כפי שפרטה בתגובה שהגישה לביהמ"ש ביום 18.11.12, אין המבקש רשאי להעלות טענת "אינני מחזיק" בביהמ"ש, שכן טענה מעין זו מקומה בהשגה על שומת הארנונה, בהתאם לסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 (להלן: "חוק הרשויות המקומיות").

לפיכך, לשיטתה של המשיבה, אין בפי המבקש כל טענת הגנה הראויה לבירור, ודין התנגדותו להידחות.

מעבר לכך, לטענת המשיבה, הוגשה נגד המבקש תביעה בגין תקופת חוב קודמת, ואף שם הוא לא התגונן, כך שיש בשאלת החזקתו בנכס משום מעשה-בית-דין. רישום ההחזקה על שם המבקש נעשה בחתימת בעל הנכס, מר עליאן, והמבקש מחוייב בשינוי הרישום, אף אם הוא עצמו לא ביקש לרשום את ההחזקה על שמו.

6. אני סבורה כי אין לקבל את עמדת המשיבה.

סעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות אמנם קובע, כי טענה של החייב בארנונה, לפיה אינו מחזיק בנכס, היא נושא להשגה בפני מנהל הארנונה, ועם זאת, סעיף 3(ג) קובע, כי – "על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)(3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה".

אין מניעה, איפוא, מהעלאת טענות המבקש כטענות הגנה בתביעה זו, ברשות ביהמ"ש; ומאחר והתנגדות כמוה כבקשת רשות להתגונן, במסגרתה מבקש הנתבע מביהמ"ש רשות להתגונן מפני התביעה בטענותיו, הרי שיש לראות במבקש כמי שביקש את רשות ביהמ"ש לעניין זה.

אשר לטענת המשיבה, כי אין להעניק רשות כאמור בנסיבות המקרה דנן, הרי שבהסתמך על פסק הדין הנזכר בתגובתה – ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עירית טירת הכרמל, פ"ד נו(2) 773, אני סבורה כי יש להעניק רשות כזו. באותו עניין נפסק:

"נראה כי בנושאים עובדתיים וטכניים תהיה הנטייה להגביל את האזרח להליכי ההשגה המינהלית. בירור עניינים אלה בקשר לחיובי ארנונה הוא פשוט ונוח יותר במסגרת הגופים המינהליים-מקצועיים. גופים אלה ערוכים לבירור שאלות מסוג זה המצריכות לעתים עריכת מדידות ובדיקת המצב בשטח. לעומת זאת בנושאים עקרוניים ובנושאים בעלי חשיבות כללית וחשיבות ציבורית, הרשות להעלות טענות מסוג זה בערכאות השיפוטיות הרגילות תינתן ביתר קלות... שיקולים נוספים הבאים בחשבון הם מידת מודעותו של האזרח להליכי ההשגה המינהליים ומידת הפגיעה ועיוות הדין שייגרמו לאזרח מחסימת דרכו לערכאות השיפוטיות הרגילות" (שם, 780).

כאשר השאלה היא עצם ההחזקה, וטענתו של נתבע כי מעולם לא החזיק בנכס נשוא התביעה, ואין לו כל זיקה אליו, הרי שמדובר בשאלה "עקרונית" לאותו הליך, ולא בשאלה טכנית, הכרוכה במדידות או בבדיקת המצב בשטח. כאשר מדובר בנתבע, הטוען כי מעולם לא התגורר בנכס, ומעולם לא קיבל דרישה לתשלום ארנונה באותו נכס (ועל כן מובן מדוע לא הגיש השגה למנהל הארנונה), ברי כי ייגרם לו עיוות דין של ממש אם לא יאפשר לו ביהמ"ש להעלות טענות אלו, כטענות הגנה מפני תביעת הרשות לתשלום ארנונה.

7. כאמור, גירסת המבקש כי מעולם לא החזיק בנכס לא נסתרה בחקירת הנגדית, ויש בה כדי להקים הגנה מפני התביעה. אין בטענות המשיבה כדי להפריך את גירסת ההגנה, בשלב זה, בו נבחנת גירסת ההגנה בלבד. לפיכך, אני מורה על קבלת ההתנגדות, ועל מתן רשות להתגונן.

לאור קבלת הבקשה, אני מחייבת את המשיבה בהוצאות הדיון בפני, בסך 1,000 ₪. סכום זה לא ישולם כעת, אלא בתום ההליך העיקרי, וככל שתזכה המשיבה בתביעתה – תוכל לקזזו.