עירית ירושלים נ' חברת אחים קורדייה 2000 יציקת מתכת חפירות בנין ומסח ואח'

החלטה

לפני בקשת רשות להתגונן וכן בקשה למחיקת כותרת התביעה.

המשיבה הגישה כנגד המבקשים תביעה לתשלום חוב ארנונה בגין הנכס ברח' יציב 31 בירושלים (להלן: הנכס") עבור השנים 2010 – 2013.

המבקשים טוענים כי המבקשת 1 מעולם לא החזיקה בנכס נשוא התביעה וכי המשיבה לא הראתה קיומה של עילת תביעה כנגד הנתבעים 2 -5, שכן לא טענה לעילות של הרמת מסך נגדם. לעניין זה טוענים המבקשים, כי אמנם כי סעיף 79 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004, מאפשר לייחס בתנאים מסוימים לבעל שליטה בחברה את חוב הארנונה של חברה חדלת פרעון, ואולם המבקשת 1 אינה חדלת פרעון ועל כן אין מקום לייחס את החוב למבקשים 2 -5.

כן טוענים המבקשים, כי לא הוצגה ראשית ראיה ליתרת החוב ועל כן התביעה אינה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר. המשיבה אף לא פירטה את סכום החוב הנתבע.

המשיבה מתנגדת לבקשה. ראשית, טוענת המשיבה, כי הבקשה נתמכה רק בתצהירו של המבקש 2, שהינו מנהל המבקשת 1, אך לא צורפו אליה תצהיריהם של המבקשים 3 – 5 כנדרש על-פי הדין.

לגופה של הבקשה, טוענת המשיבה, כי אין ממש בטענה לפיה היה עליה לצרף אסמכתאות נוספות מעבר לאלה שצורפו והן תדפיס פירוט מחזיקים, טופס החיוב והתראה. בהתאם להלכה הפסוקה, המשיבה אינה צריכה לפרט כיצד חושב החוב ודי בציון יתרת החוב. כן טוענת המשיבה, כי המבקשים נרשמו כמחזיקים על יסוד הודעה שמסרו למשיבה ביום 1.12.11 בצירוף הסכם שכירות, ממנה ניתן ללמוד כי מדובר בשוכרים במשותף שהחיוב עליהם הוא ביחד ולחוד. המבקשים לא מסרו הודעה כי חדלו מלהחזיק בנכס בהתאם להוראת סעיף 325 לפקודת העיריות [נוסח חדש]. לטענת המשיבה, אין המדובר בתביעה להרמת מסך על-פי סעיף 8ג לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ד-1992, אלא בתביעת ארנונה בגין החזקתם המשותפת של המבקשים בנכס. עוד טוענת המשיבה, כי טענת העדר ההחזקה בנכס צריכה להתברר במסלול המינהלי הקבוע בחוק.

אשר לטענת המבקשים כי לא קיבלו דרישה לתשלום חוב או התראה מהמשיבה עובר להגשת התביעה, הרי שזו אינה טענת הגנה, שכן עצם החזקה בנכס היא היוצרת את החבות בארנונה להבדיל משיגור הוראת תשלום. יחד עם זאת, מציינת המשיבה כי נשלחו מכתבי התראה למבקשים עובר להגשת התביעה, אך הם לא דרשו אותם.

דיון והכרעה

אדון תחילה בבקשה למחיקת כותרת התביעה. תקנה 202 (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי ניתן להגיש בסדר דין מקוצר תביעה של רשות מקומית לתשלום סכום כסף קצוב המגיע לה בחזקת רשות מקומית על-פי כל דין כארנונה. הסעיף אינו דורש ראיה בכתב כתנאי להגשת התביעה ועל כן דין טענת המבקשים להידחות ואין מקום להורות על מחיקת כותרת התביעה.

אעבור עתה לדון בבקשת הרשות להתגונן. כאמור, המבקשת 1 טוענת כי מעולם לא החזיקה בנכס נשוא התביעה וכי לא קיבלה דרישה לתשלום החוב.

כידוע, דרך המלך להשיג על החיוב בארנונה בטענת "איני מחזיק" היא על ידי הגשת השגה למנהל הארנונה, וזאת בהתאם לסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: "חוק הרשויות המקומיות"). אמנם בהתאם להוראת סעיף 3(ג) לחוק הרשויות המקומיות רשאי מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע בחוק בטענת "איני מחזיק" רשאי להעלות טענה זו בהליך משפטי ברשות בית המשפט. יחד עם זאת נקבע, שבית המשפט לא יאפשר דרך חלופית זו כדבר שבשגרה, אלא יבחן אם יש מקום לאפשר זאת, לנוכח המסלול החלופי של הגשת השגה בפני מנהל הארנונה. עוד נקבע, כי בית המשפט יאפשר העלאת טענה שהמשיב אינו מחזיק בנכס, רק עם ימצא שטענתו מעלה שאלות בעלות חשיבות עקרונית, כללית וציבורית (ראו, למשל: ע"א 6971/93 עירית רמת גן נ' קרשין, פ"ד נ(5) 478, 481; רע"א 2425/99 עירית רעננה נ' י.ח. יזון והשקעות בע"מ, פ"ד נ(4) 481, 492 – 494, וכן: תא"ק (י-ם) 704902/07 מאג'ד עדאוין נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו)).

השאלה האם המדובר בנושא בעל חשיבות עקרונית תוכרע לאור מהות העניין. אם השאלות השנויות שהמחלוקת הן במהותן שאלות עובדתיות וטכניות, כי אז הנטייה היא להגביל את החייב בארנונה להליך ההשגה הקבוע בחוק הרשויות המקומיות. מנגד, אם השאלות השנויות במחלוקת הן בעלות חשיבות משפטית עקרונית, או כללית ציבורית, כי אז הנטייה היא לאפשר שהשאלות תתבררנה בבית המשפט 1976 (ראו ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2) 773, 780; ע"א 6971/93 עיריית רמת-גן נ' קרשין, פ"ד נ(5) 478, 481; רע"א 2425/99 עיריית רעננה נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ רע"א, פ"ד נד(4) 481, 485).

העניין הנדון בפני אינו מעורר שאלה בעלת חשיבות עקרונית ציבורית. המחלוקת בין הצדדים היא עובדתית בעיקרה, ועל כן מן הראוי שתתברר באפיקים המנהליים.

אשר לטענת המבקשת כי לא קיבלה דרישה לתשלום החוב, הרי שטענה זו אף היא אינה טענת הגנה בפני התביעה. כפי שנפסק לא אחת עצם החזקה בנכס היא המגבשת את החבות לתשלום ארנונה ולא הודעת התשלום. דרישות תשלום אינן מהוות תנאי להגשת תביעה אזרחית לגביית חוב ארנונה, שכן עילת התביעה נולדת במועד התשלום של הארנונה ואין היא קשורה במשלוח דרישות תשלום. משלוח דרישת התשלום אינו מהותי לעניין עצם הזכות לגבות או להטיל מסים (ראו: ה' רוסטוביץ, ארנונה עירונית, ספר שני, מהדורה חמישית, 888).

אשר לטענות המבקשים 2-5, הרי שטענתם היא לא התקיימו עילות להרמת מסך או התנאים הקבועים בחוק ההסדרים ועל כן אין להגיש תביעה נגדם. ואולם, כפי שעולה מכתב התביעה ומתגובת המשיבה, המבקשים 2 – 5 נתבעו מכוח היותם מחזיקים בנכס ולא מכוח היותם בעלי השליטה במבקשת 1, וזאת על יסוד ההודעה שמסרו למשיבה. ככל שהמבקשים 2 -5 טוענים כי לא החזיקו בנכס נשוא התביעה, הרי שדין טענה זו להתברר באפיקים המינהליים כפי שקבעתי לעיל.

אף טענת המבקשים כי הם חולקים על סכום החיוב נטענה באופן סתמי וכללי, מבלי שפורטה כנדרש, ועל כן אין מקום ליתן למבקשים רשות להתגונן בגינה.

לאור האמור אני דוחה את הבקשה ומורה על מתן פסק דין נגד המבקשים. המשיבה תגיש נוסח של פסיקתא לחתימה.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשע"ד, 27 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: