עירית ירושלים נ' אלקיים ואח'

פסק דין

בפני תביעה של עירית ירושלים על ארנונה שלא שולמה לה עבור נכס הנמצא ברח' שמאי 17 ירושלים. החיוב הוא בגין ארנונה לתקופה שמיום 1.3.06 עד יום 31.7.06. התביעה הוגשה מלכתחילה נגד הנתבע 1 ישירות בהוצל"פ. הנתבע 1 הגיש התנגדות ובה טען כי הוא היה דייר מוגן בנכס ששייך לנתבעת 2 וכי הוא פינה את הנכס והחזיר אותו לנתבעת 2 עוד ביום 15.2.06 לכן החיוב צריך להיות על הנתבעת 2 ולא עליו.

כתב התביעה תוקן כך שהנתבעת 2 הוספה כנתבעת נוספת. טענת הנתבעת 2 היא כי אמנם ביום 15.2.06 נערך פרוטוקול מסירת מפתח בין נציג הנתבעת 2 לבין הנתבע 1 ואולם על פי הוראות ההסכם, שנכתב בכתב יד באותו מועד, הנתבע 2 ימשיך לשלם ארנונה עד יום 28.2.06 או עד מועד פינוי כל הציוד מהמקום. בפועל פינוי הציוד נעשה רק ביום 30.6.06 לאחר שב"כ הנתבעת 2 פנה לב"כ הנתבע 1 פעמים בכתב ולפיכך על הנתבע 1 לשאת בתשלום.

הצדדים הוזמנו לדיון. הנתבעים ויתרו על חקירת נציג התובעת משום שברור שהארנונה בגין התקופה הנתבעת לא שולמה והמחלוקת היא בשאלה מי מבין הנתבעים צריך לשלם.

הנתבע 1 טוען כי ביום 15.2.06 הוא מסר את מפתחות העסק לנתבעת 2 מאותו מועד ואילך בכל פעם שהוא רצה לפנות ציוד הוא היה צריך לעשות זאת בתיאום עם נציג הנתבעת 2 מר נפתלי אברהם. לדבריו הוא הזמין משאית ופינה את כל הציוד עד יום 1.3.06 מלבד ציוד שהוא הונחה להשאיר על ידי אותו מר נפתלי אברהם. לפיכך, ולפי הוראות ההסכם שנחתם ביום מסירת החזקה עליו לשלם ארנונה עד יום 1.3.06 בלבד ומאותו מועד הנתבעת 2 צריכה לשאת בתשלום הארנונה.

מטעם הנתבעת 2 העיד מר רן כהן שהיה מנהלו של מר נפתלי אברהם בתקופה הרלבנטית. לדבריו, מר נפתלי אברהם הוא פנסיונר היום ואולם בזמנו הוא לא הורה לנתבע 1 להשאיר כל ציוד. לדבריו, לא היה כל צורך בהשארת ציוד משום שהתובעת שהיתה בעלים של כל המבנה ברח' שמאי 15 התכוונה למכור את המבנה כולו ולא היה לה צורך בציוד כלשהו שישאר בנכס. ההיפך הוא הנכון כל ציוד שנשאר הפריע לה במכירת הנכס.

הנתבעת 2 צירפה לכתב ההגנה מטעמה 2 מכתבים שנכבו בזמנים הסמוכים למועד הפינוי הנטען של המבנה נשוא התיק ובהם פניה של ב"כ הנתבעת 2 לב"כ הנתבע 1 . מכתב ראשון מציין שהנתבע טרם פינה את המקום וכי תשלומי הארנונה חלים עליו עד הפינוי. מכתב שני מציין שב"כ הנתבע 1 התחייב להחזיר את הרישום בארנונה על שם הנתבע 1 עד פינוי כל הציוד מהמושכר. בנוסף צורף מכתב שכתב אותו נפתלי אברהם לעירית ירושלים ובו ביקש להחזיר את הרישום בעיריה על שם הנתבע 1 (לאחר שהרישום הוסב לשם הנתבעת 2 לפי מכתב של ב"כ הנתבע 1) משום שלפי ההסכם בין הנתבע 1 לנתבעת 2 עליו לשאת בכל תשלומי הארנונה עד יום פינוי המושכר והמושכר פונה ביום 30.7.06 לכן החיוב על נתבעת 2 צריך להתחיל מיום 1.8.06.

בנסיבות שפורטו ומשמר נפתלי אברהם לא הובא לעדות על ידי הנתבע 1 שטוען שהוא סיכם איתו על השארת הציוד ולא על ידי הנתבעת 2 שמר אברהם הוא פנסיונר שלה יש לקבוע את המימצאים לפי המכתבים שהיו בזמן אמת ומהם ניתן ללמוד מה ארע בשנת 2006 בעת החזרת הנכס. הנתבע 1 שידע את טענות הנתבעת 2 לא טרח לצרף כל מכתב תשובה שכתב בא כוחו למכתבים הללו. ממהלך הדיון ניתן היה להבין שכלל לא נכתבו מכתבי תשובה למכתבים אילו. אם נכונה היתה טענת הנתבע 1 סביר להניח שבא כוחו היה משיב לב"כ הנתבעת 2 עוד בשנת 2006 שלמכתב אין כל בסיס כיון שהציוד שהושאר במקום הושאר בהסכמה – כמו"כ היה יוצא מכתב שלא ניתנה כל הבטחה להחזיר את הרישום על שם הנתבע 1.

בנוסף לאמור, המכתב שכתב אותו מר נפתלי אברהם לעירית ירושלים עוד ביום 31.7.06 ובו טען כי הנתבע 1 אמור לשלם את הארנונה עד 31.7.06 מלמד שמר נפתלי מכחיש את הסיכום שלו טוען הנתבע 1 שהוא ישאיר ציוד בנכס. בנסיבות אילו סביר היה לדרוש מהנתבע 1 שיזמין את מר נפתלי לעדות על מנת להוכיח את טענתו.

התוצאה היא שהמסמכים בזמן אמת מלמדים שטענת הנתבעת 2 היא הנכונה ולפיכך תשלום הארנונה אמור לחול על הנתבע 1 ואני מחייבו לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה וכן הוצאות אגרה וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ . התביעה נגד הנתבעת 2 נדחית והתובעת תשלם לנתבעת 2 שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪. (ההפרש בקביעת שכר הטרחה נובע מכך שהתביעה נגד נתבעת 2 הוגשה רק בעקבות טענות הנתבע 1 לפיהן הנתבעת 2 צריכה לשאת בתשלום הארנונה).

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ד' שבט תשע"א, 09 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: