עירית ירושלים נ' אלהאם ואח'

החלטה

1.התובעת הגישה תביעה כספית בגין חוב ארנונה המתייחס לנכס הנמצא בשכונת ראס אל עמוד בירושלים (להלן – הנכס), אשר נטען לגביו כי הנתבעות הן המחזיקות בו או בעלי הזיקה הקרובה ביותר לנכס.

תקופת החיוב הינה מיום 24.11.03 ועד ליום 31.12.10.

בכתב התביעה טוענת התובעת כי הנתבעות דיווחו על השכרת הנכס לגוף שאינו אישיות משפטית ולפיכך לא ניתן לתבוע את חוב הארנונה ממנו.

2.הנתבעות עתרו לסילוק התביעה על הסף ולחילופין למתן רשות להתגונן. לטענתן, עוד לפני תקופת החיוב בהתאם לכתב התביעה ועד ליום 31.12.10 החזיק בנכס שוכר שהיה ידוע בשם מועדון סילוואן ועליו לשאת בחוב בגין תקופת החזקתו.

עוד טוענות הנתבעות כי התובעת מעולם לא שלחה להן דרישות תשלום.

הנתבעות מוסיפות וטוענות כי החלפת רישום המחזיקים בספריה של התובעת על ידי הוספתן כמחזיקות בנכס נעשו בניגוד לדין.

הנתבעות עותרות לקבלת רשות מבית המשפט להתיר להן להעלות את טענותיהן כי אינן מחזיקות בנכס וזאת לאור הוראת 3(ג) לחוק הרשויות המקומיות [ערר על קביעת ארנונה כללית] התשל"ו-1976.

3.מתוך החומר המצוי בתיק ולאור חקירת הנתבעת מס' 1, עולה כי הנכס הושכר ממשפחת אבו אלסעוד מזה תקופה ארוכה ואף לפני שנת 1967 על ידי מועדון ספורט סילוואן.

עוד עולה מהחקירה, כי הנתבעת מס' 1 הינה אחת מיורשי הבעלים של נכס. הנתבעת העידה עוד כי המועדון משלם את דמי השכירות לדודתה ואין היא מכירה איש מהאנשים המפעילים את המועדון.

התובעת בחקירתה הנגדית לא סתרה את טענת הנתבעות כי הן מעולם לא קיבלו ממנה כל דרישות לתשלום הארנונה.

4.על פי ההלכה הפסוקה, על הנתבע להראות הגנה לכאורה, אפילו הגנה דחוקה.

במסגרת הדיון בבקשה לרשות להתגונן אין מקום לבירור טענות ההגנה לגופן, והדיון מצטמצם לשאלה אחת ויחידה והיא: האם הצליחה הנתבע לשכנע את בית המשפט בקיומה של הגנה לכאורה הראויה להיות מוכרעת בדיון רגיל.

5.בנסיבות שבפני שוכנעתי כי קיימת הגנה לכאורה כנגד התביעה וכי יש מקום להתיר לנתבעות להעלות את טענתן כי אינן מחזיקות בנכס במסגרת הליך זה.

6.לאור האמור לעיל, הבקשה לרשות להגן מתקבלת.

הוצאות ההליך יהיו בהתאם לתוצאות בתיק.

ניתנה היום, י"ח אדר ב תשע"ד, 20 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: