עירית ירושלים נ' אלארנאוט

החלטה

לפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות וכן התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב.

המשיבה הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל תביעה על סכום קצוב כנגד המבקש לתשלום חוב ארנונה עבור הנכס ברח' המלך ג'ורג' 32 בירושלים (להלן: "הנכס") לתקופה שמיום 28.12.07 ועד 31.12.08. עפ"י הרישומים במחשבי ההוצאה לפועל, הומצאה האזהרה למבקש ביום 29.9.09.

ביום 21.11.13 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בצירוף בקשת התנגדות.

בתצהיר התומך בבקשה, טוען המבקש כי נדהם לגלות על דבר קיומו של תיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדו ואז החל לברר בגין מה החוב הנתבע. לאחר בירור ארוך, התברר למבקש כי מדובר בחוב ארנונה עבור מחסנים בבניין בבית חנינה בירושלים. המבקש טוען כי מחסנים אלה נמכרו בשנת 2005 למר מוסטפא אזמקנא באמצעות אשתו, הגב' רסמיה אזמקנא. לאחר שהצליח המבקש להשיג את יפוי הכוח לפיו מכר את זכויותיו במחסנים למר אזמקנא, הגיש המבקש את ההתנגדות.

המבקש טוען כי השיהוי בהגשת ההתנגדות נבע מחלוף הזמן עד שהתברר מקור חובו למשיבה וכן לנוכח העובדה כי חלף זמן עד שהשיג את אותו ייפוי כוח לפיו מכר את זכויותיו במחסנים.

המשיבה מתנגדת לבקשה. המשיבה טוענת כי האזהרה בתיק ההוצאה לפועל נמסרה למבקש, באמצעות אמו, אשר סירבה לחתום על אישור המסירה, ביום 29.9.09 וכי ממועד פתיחת התיק ננקטו כנגד המבקש הליכים שונים, כאשר המבקש לא הצביע על טעם מיוחד בגינו הוגשה הבקשה באיחור של חמש שנים.

כן טוענת המשיבה, כי המבקש לא הציג טענת הגנה בפני התביעה. כך, טענת המבקש היא כי לא החזיק בנכס נשוא התביעה. טענה זו היה על המבקש להעלות במסגרת האפיקים המינהליים ולא בתביעה זו. לטענת המשיבה, אין המדובר במקרה זה בטענה בעלת חשיבות עקרונית המצדיקה הענקת רשות להעלותה. כן טוענת המשיבה, כי המבקש מאשר כי לא מסר הודעה למשיבה על עזיבתו את הנכס והחזקתו בידי אחר, כנדרש על-פי סעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות. עוד טוענת המשיבה, כי אף טענת המבקש כי מדובר בתשלום עבור מחסנים בבית חנינה, אינה נכונה, שכן הנכס נשוא התביעה הוא נכס המצוי בשועפט בירושלים ואשר סיווגו הוא למגורים.

בתשובה טוען המבקש, כי ביום 14.1.13 פנה למשיבה והודיע כי אינו מחזיק בנכס נשוא התביעה וכי המשיבה דרשה ממנו מסמכים שלא היו ברשותו. בהמשך, פנה למשיבה שוב ביום 10.12.13 וביקש להעביר את הנכס על שם המחזיק בפועל, אך המשיבה סירבה לבקשתו.

דיון

המועד להגשת התנגדות קבוע בחיקוק, וככזה דרושים טעמים מיוחדים על מנת להאריכו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

אמנם כאשר מדובר בבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות, נקבע בפסיקה כי יש מקום לגישה מקלה אף יותר (ראו: ת"ת(י-ם) 56816-10-10 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עזרן (פורסם בנבו)), ואף נקבע כי אין זה ראוי לבחון את טיב הטעמים המיוחדים להארכת מועד להגשת התנגדות בזיקה להארכת מועד להגשת ערעור, ובאותן אמות מידה מחמירות, שכן בשונה מערעור, המהווה מתן הזדמנות שנייה לבעל דין לשכנע ערכאה שיפוטית בצדקת טענותיו, במקרה של התנגדות, מדובר בבעל דין שטרם קיבל את יומו בבית המשפט (בר"ע (מח', י-ם) 183/95 מזר נ' בנדלר, תקדין-מחוזי 96(1), 588; ע"א (ירושלים) 1356/00 - שלום הדאיה נ' נחום פלדמן, תקדין-מחוזי, 2001(1), 649; וראה גם דברי כב' הרשמת אפעל-גבאי (כתוארה אז) בבש"א 5778/94 מ"י נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות, פ"ד מח(4) 872).

כאמור, במקרה זה האיחור בהגשת הבקשה נבע מכך שלטענת המבקש פעל על מנת לברר מה מקור החוב וכן חלף זמן עד שעלה בידו להשיג את ייפוי הכוח לפיו מסר את זכויותיו במחסנים למר אזמנקא. ואולם, אין בנימוק זה על מנת להצדיק איחור של כארבע שנים להגשת ההתנגדות ודי בכך על מנת לדחות את הבקשה.

למעלה מן הצורך, אוסיף ואומר כי המבקש אף לא העלה טענת הגנה בפני התביעה. כאמור, המבקש טוען כי לא החזיק בנכס נשוא התביעה בתקופת החוב.

כידוע, דרך המלך להשיג על החיוב בארנונה בטענת "איני מחזיק" היא על ידי הגשת השגה למנהל הארנונה, וזאת בהתאם לסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: "חוק הרשויות המקומיות"), כאשר על החלטטתו ניתן להגיש ערר בפני ועדת הערר. אמנם בהתאם להוראת סעיף 3(ג) לחוק הרשויות המקומיות רשאי מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע בחוק בטענת "איני מחזיק" רשאי להעלות טענה זו בהליך משפטי ברשות בית המשפט.

יחד עם זאת נקבע, שבית המשפט לא יאפשר דרך חלופית זו כדבר שבשגרה, אלא יבחן אם יש מקום לאפשר זאת, לנוכח המסלול החלופי של הגשת השגה בפני מנהל הארנונה. עוד נקבע, כי בית המשפט יאפשר העלאת טענה שהמשיב אינו מחזיק בנכס, רק עם ימצא שטענתו מעלה שאלות בעלות חשיבות עקרונית, כללית וציבורית (ראו, למשל: ע"א 6971/93 עירית רמת גן נ' קרשין, פ"ד נ(5) 478, 481; רע"א 2425/99 עירית רעננה נ' י.ח. יזון והשקעות בע"מ, פ"ד נ(4) 481, 492 – 494, וכן: תא"ק (י-ם) 704902/07 מאג'ד עדאוין נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו)).

השאלה האם המדובר בנושא בעל חשיבות עקרונית תוכרע לאור מהות העניין. אם השאלות השנויות שהמחלוקת הן במהותן שאלות עובדתיות וטכניות, כי אז הנטייה היא להגביל את החייב בארנונה להליך ההשגה הקבוע בחוק הרשויות המקומיות. מנגד, אם השאלות השנויות במחלוקת הן בעלות חשיבות משפטית עקרונית, או כללית ציבורית, כי אז הנטייה היא לאפשר שהשאלות תתבררנה בבית המשפט 1976 (ראו ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2) 773, 780; ע"א 6971/93 עיריית רמת-גן נ' קרשין, פ"ד נ(5) 478, 481; רע"א 2425/99 עיריית רעננה נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ רע"א, פ"ד נד(4) 481, 485).

העניין הנדון בפני אינו מעורר שאלה בעלת חשיבות עקרונית ציבורית. המחלוקת בין הצדדים היא עובדתית בעיקרה, ועל כן מן הראוי שתתברר באפיקים המנהליים. לא זו בלבד שאין מדובר בעניין עקרוני כי אם בעניין עובדתי וטכני, אלא שאין מחלוקת כי המבקש פנה לראשונה למשיבה בבקשה לשינוי מחזיקים רק ביום 14.1.13, וזאת כאשר החוב נשוא התביעה מתייחס לשנים 2007 – 2008. מכאן שהמבקש לא מסר הודעה מראש כי חדל להיות בעלים של הנכס כפי שהיה מוטל עליו לעשות לפי סעיף 325 לפקודת העיריות, ומשכך הוא נחשב כמחזיק בנכס בפועל (ראו: בר"מ 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ, פורסם במאגרים [17.04.08]).

לפיכך, אני דוחה את הבקשה. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' שבט תשע"ד, 05 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: