עירית ירושלים נ' אבו חדר

החלטה

לפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בצירוף התנגדות.

המשיבה הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל תביעה על סכום קצוב כנגד המבקשת לתשלום חוב ארנונה בגין נכס בשועפאט לתקופה שמיום 27.2.05 עד 30.4.05. עפ"י הרישומים במחשבי ההוצאה לפועל, המועד האחרון להגשת ההתנגדות הינו ביום 10.12.12.

ביום 10.7.13 הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בצירוף בקשת התנגדות.

בתצהיר התומך בבקשה טוענת המבקשת, כי לא קבלה דרישה לתשלום החוב מאת המשיבה ואף לא קיבלה את האזהרה בתיק ההוצאה לפועל. לטענתה, היא מתגוררת לבד בביתה ועל כן לא ייתכן כי האזהרה נמסרה לאחיינה בשם כרים אבו חדיר מה גם שלמבקשת אין אחיין בשם זה. המבקשת טוענת כי נודע לה על קיומו של תיק ההוצאה לפועל רק ביום 18.6.13 כאשר בוצע הליך של רישום מעוקלים בביתה.

לגופה של התביעה טוענת המבקשת כי החוב הנתבע התיישן, שכן חלפו למעלה משבע שנים ממועד היווצרותו.

המשיבה מתנגדת לבקשה. המשיבה טוענת כי האזהרה נמסרה למבקשת במענה הרשום במרשם האוכלוסין בירושלים ובעת כניסתו של השליח לשכונה, שאל את התושבים היכן ממוקם ביתה של המבקשת. השליח ניגש לבית, והמבקשת היא זו שפתחה לו את הדלת והזדהתה לפניו. השליח מסר לידיה את המעטפה ובה כתב התביעה, אך המבקשת סירבה לחתום על אישור המסירה. עוד נטען, כי למבקשת בוצעה גם מסירה אישית של זימון לחקירת יכולת ביום 30.4.13, ואז פתח לשליח את הדלת מי שהזדהה כאחיינה של המבקשת.

לעניין ההתנגדות טוענת המשיבה כי במקרה זה חלים חריגים אשר עוצרים את מירוץ ההתיישנות. כך, במהלך, השנים 2009 – 2012, שיגרה המשיבה למבקשת התראות רבות בנוגע לביצוע הליכים מינהליים ואף הטילה עיקול על חשבונה של המבקשת. הליכי הגבייה המינהליים עוצרים את מרוץ ההתיישנות.

ביקשתי את תשובת המבקשת לתגובת המשיבה, אך זו לא התקבלה.

השאלה הראשונה אותה יש לבחון הינה האם ההתנגדות הוגשה במועד. מתצהירו של המוסר אשר צורף לתגובת המשיבה עולה כי האזהרה בתיק ההוצאה לפועל נמסרה למבקשת ביום 10.11.12 וכי המבקשת סירבה לחתום על אישור המסירה. לא מצאתי בתצהירה של המבקשת התייחוסת לנסיבות מסירת האזהרה, כי אם רק התייחסות למסירת ההזמנה לחקירת היכולת ועל כן המבקשת לא הרימה את הנטל להוכיח כי האזהרה בתיק ההוצאה לפועל לא הומצאה לידיה.

האם יש מקום להאריך למבקשת את המועד להגשת התנגדות? המועד להגשת התנגדות לבצוע שטר קבוע בחיקוק, וככזה דרושים טעמים מיוחדים על מנת להאריכו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

המבקשת לא הציגה טעם כלשהוא לאיחור בהגשת הבקשה ומטעם זה בלבד יש לדחותה.

למעלה מן הצורך, אוסיף ואומר כי המבקשת אף לא הציגה טענת הגנה בפני התביעה. כך, טענתה היחידה של המבקשת הינה כי התביעה התיישנה, שכן הוגשה למעלה משבע שנים ממועד היווצרות החוב. ואולם, מהמסמכים אותם צירפה המשיבה לתגובתה עולה, כי החל משנת 2009 ננקטו כנגד המבקשת הליכים מינהליים ובכלל זה הוטל עיקול על חשבון הבנק של המבקשת. כבר נפסק, כי נקיטת הליכים מינהליים עוצרת את מירוץ ההתיישנות (ראו, למשל: עת"מ 6882-11-10 סמקו סנטר (1998) בע"מ נ' עירית נס ציונה [פורסם בנבו], וכן השוו: בג"ץ 7281/09 שרגא רוזנבאום נ' עיריית הרצלייה [פורסם בנבו]; בג"ץ 1618/97 יצחק סצ'י נ' עיריית תל-אביב-יפו פ"ד נב(2) 542; רע"א 10200/07 עו"ד מזל מנצורי-טחורש נ' מדינת ישראל, משטרת ישראל - אגף התנועה [פורסם בנבו] ).

לאור האמור, אני דוחה את הבקשה. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ה' שבט תשע"ד, 06 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: