עירית יהוד-מונוסון נ' דוד

החלטה

כללי

1.בפני התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב, ובקשה להארכת מועד להגשתה. התביעה, בסך 15,318 ₪, הוגשה במישרין לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 1717542111) על ידי המשיבה, עיריית יהוד-מונוסון, נגד המבקש, מר שגיב דוד-ישראל, בקשר עם יתרת חוב בספריה בעבור תשלומי ארנונה, מים וביוב בשנים 2005-2010.

2.המבקש טוען, כי לא קיבל את האזהרה, וכי בחודש מאי 2012 מצא על דלת הבית עותק טופס ביצוע הליך עיקול מיטלטלין, ורק כך התוודע לתיק. המבקש טוען עוד, כי התביעה עצמה לא היתה כשרה מלכתחילה להיות מוגשת להוצאה לפועל, בהעדר פירוט הנתונים עליהם היא מושתתת. לגוף העניין הוא טוען, כי החל להחזיק בנכס בנובמבר 2010, וכי דווח על כך למשיבה. לפיכך, אינו חייב בתשלומי החובה הנתבעים עבור השנים 2005-2010. להתנגדות צורפו תצהירים שלו ושל אביו, מר חיים דוד.

3.המשיבה ויתרה על חקירת האב, ואילו המבקש נחקר על תצהירו, ובין היתר הוצג לו מסמך דיווח על החזקה בנכס משנת 2006, עליו הודה שחתם (מש/1). הוא הסביר, כי לא קרא את המסמך בפירוט, וכי בעת שחתם עליו, בסוף 2010, סבר שהוא מדווח על תחילת חזקה בנכס. הוא הבהיר, כי המסמך אינו כתוב בכתב ידו.

טענות הצדדים

4.הצדדים סיכמו טענותיהם. המבקש טען, כי משלא נחקר לעניין מסירת האזהרה, יש לקבל טענתו בעניין זה, ולאור הסברו אודות המסמך, יש גם לתת לו רשות להתגונן בטענה העיקרית, לפיה כלל לא החזיק בנכס בתקופה הרלבנטית. המבקש חזר גם על טענותיו לעניין כשרות התביעה להיות מוגשת בסדר הדין בו הוגשה.

5.המשיבה טענה, כי על פי תיק ההוצאה לפועל עצמו הומצאה אזהרה למבקש ביום 10.11.2011 לאותה כתובת מדוברת (בה הוא מודה כי הוא מחזיק מאז נובמבר שנה קודם לכן), ואילו תצהיר המבקש אינו מתייחס לאישור המסירה. לגוף העניין טענה, כי נוכח ההלכות לפיהן מוחזק אדם כמי שקרא והבין מסמך שעליו חתם, מדובר בהגנת בדים, במיוחד מקום בו המסמך הוא קצר. לעניין כתב התביעה טוענת המשיבה, כי די בדף החשבון של העירייה שצורף לכתב התביעה כדי להכשירה לסדר דין זה.

דיון והכרעה

6.בכל שלוש המחלוקות, דעתי כדעת המבקש, אם כי בשאלת סדר הדין הראוי – לא מטעמיו, ואנמק בקצרה.

7.בעניין המועד עומדת גרסתו של המבקש על מכונה, בהעדר חקירה נגדית שלו או של אביו.

8.המשיבה חפצה להסתמך על חומר המצוי בתיק ההוצאה לפועל, ובתיקי התנגדות לביצוע שטרות אולי היה מקום לאפשר לה לעשות כן, נוכח לשון סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן – "החוק"), הקובע כי "...ומשהוגשה ההתנגדות יעכב רשם ההוצאה לפועל את הביצוע ויעביר את העניין לבית המשפט;..." (ההדגשה שלי – צ.ל.). יכול והדיבור "העניין" כולל את כל תיק ההוצאה לפועל; איני בא לקבוע מסמרות בעניין זה, במיוחד נוכח קשיים לוגיסטיים וטכניים המונעים גישה של בית המשפט לתוכנם של תיקי ההוצאה לפועל.

9.מכל מקום, לשון החוק בעניין התנגדויות לביצוע תביעות שונה, כפי שניתן למצוא בסעיף 81א1(ד)(2) שלו, כדלהלן: "הוגשה התנגדות, יעכב רשם ההוצאה לפועל את ביצוע הבקשה ויעביר את התביעה וההתנגדות לבית המשפט;..." (ההדגשה שלי – צ.ל.). כל יתר האמור בתיק – אינו עובר לבית המשפט, ודינו ככל ראיה שיש להגישה באופן הקבוע בדין.

10.אף מעבר לאמור, סבורני ששעה שלא נחקר המבקש על אישור המסירה, שאף לא הוצג לו, ולא נתאפשר לו להפריך את העולה ממנו – ממילא לא נכון היה לדחות את גרסתו החד-משמעית, כי לא קיבל את האזהרה.

11.בעניין ההגנה לגופה, איני סבור שזה מסוג המקרים בהם די בחתימת המבקש על המסמך מש/1 כדי להפוך את הגנתו להגנת בדים. אין מדובר בדיווח רגיל, הנעשה בסמוך לתפיסת החזקה (לשיטת המשיבה), אלא לכאורה בדיווח רטרואקטיבי של 4 שנים. במצב דברים כזה, ניתן לסבול טענה, כי המבקש לא הבחין ברישום של שנת 2006 כשנה בה תפס את החזקה בנכס; לבטח במידה הדרושה לשם מתן רשות להתגונן. נזכיר את ההלכה הידועה (ע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, בעמ' 69), לפיה:

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'...

12.ובאשר לסדר הדין, במקום אחר כבר ניתחתי את לשון תקנה 109א ו-109ד לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1980, ותקנה 9 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (אליו מפנה תקנה 109ד הנ"ל), ואת השלכות הקבוע בהן לעניין ניסוח בחסר של עילת התביעה בכתב תביעה המוגש במישרין לביצוע בהוצאה לפועל (ר' ת"ט 6981-01-12 עיריית יהוד-מונוסון נ. גל העתיד בע"מ, פורסם במאגרי פסיקה שונים באינטרנט).

13.במקרה דנן, אין כתב התביעה מזהה את דבר החיקוק שמכוחו בא, ואין הוא מפרט את מועדי ההחזקה בנכס – ודי בכך כדי להביא לתוצאה של מחיקת כותרת התביעה, לכל הפחות. יכול ודי בכך גם כדי להביא למחיקת התביעה מחמת העדר עילה, אולם משלא התבקש סעד זה, והוא אף אינו נובע במובהק מהפגמים האמורים, איני נדרש לכך.

תוצאה

14.התוצאה מכל האמור היא, שאני מקבל את הבקשה להארכת מועד, ואני מורה על מחיקת כותרת התביעה. בהתאם, אני מורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל. אני פוסק את הוצאות הבקשה בסך של 1,800 ₪; לאור נימוקי ההחלטה, תישא המשיבה בהוצאות המבקש במחצית מסכום זה, ואילו המחצית השניה תשולם על פי תוצאות ההליך העיקרי.