עירית יהוד-מונוסון נ' אלוס ואח'

נתבעים (מבקשים) נתבע (יש פסק-דין) 1 . מוריס אלוס 2 . ז'קלין אסולין 3 . ג'ולי מדר 4 . אליהו אלוק

החלטה

בפני בקשת רשות להתגונן מפני תביעה כספית בסך 91,388 ₪, שהוגשה על ידי המשיבה, עיריית יהוד, נגד המבקשים, ה"ה מוריס אלוק, ז'קלין אסולין וז'ולי מדר, ונגד נתבע נוסף, מר אליהו אלוק, אחיהם של המבקשים (להלן – "אליהו"), הכל בקשר עם חוב נטען של ארנונה, מים וביוב, נכון ליום 18.10.2010.

על פי כתב התביעה, הנכס רשום ע"ש המנוחה, חסיבה אלוק ז"ל, שנפטרה בשנת 1997, והנתבעים הם יורשיה. על פי התדפיס המצורף לבקשה, חלק הארי של התביעה, כמחציתה, נכנס לשורה של "עד 2004". התביעה הוגשה ביום 18.11.2010 (היא אמנם תוקנה בחלוף כחודש, אולם רק בהוספת אליהו כנתבע נוסף).

המבקשים טוענים, כי אינם מחזיקים בנכס, וכי המחזיק בנכס בפועל, מאז פטירת המנוחה, הוא אליהו, שנכנס לנכס עם פטירת האם, וגר בו מאז. עוד טוענים המבקשים להתיישנות חלק מהחוב, דהיינו: אותו חלק בלתי מסוים מתוך הסכום של "עד 2004", שמקורו 7 שנים ויותר לפני הגשת התביעה (דהיינו: עד 18.11.2003). עוד הם טוענים, כי מעולם לא נתקבלו בידיהם דרישות תשלום ארנונה וכיו"ב.

בדיון שהתקיים בפני ויתרה המשיבה על חקירת המבקשים, והצדדים סיכמו טענותיהם. המבקשים לא חידשו, ואילו המשיבה טענה, כי טענות המבקשים הובאו בלא הפירוט הנדרש בפסיקה, ועל כן אין לקבל את בקשתם, ועוד טענה, כי מרגע פטירת המנוחה, יורשיה מוחזקים כמחזיקים, וחלה עליהם חובת הודעה על הפסקת החזקה, ככל שלטענתם אחר מחזיק בנכס, ומשלא הודיעו – הרי הם חייבים בארנונה וביתר החיובים. לגבי חלק החוב שחלפו מאז היווצרותו 7 שנים, לא התנגדה המשיבה למתן רשות להתגונן, אולם ביקשה כי יינתן פסק-דין על היתרה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, סבורני שיש לקבל את הבקשה ולתת למבקשים רשות להתגונן מפני התביעה. נזכיר מושכלות יסוד. בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'...

"על-אף כללים קפדניים וזהירים אלה אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן.

"תנאים אלה סוכמו בפסיקת בית-משפט זה לאמור: '...לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו... כשם שלא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא "הגנת בדים"...' (ע"א 594/85, בעמ' 722)..."

מכאן, איפוא, כי די בטענת הגנה העשויה להביא לדחיית התביעה כדי להצדיק מתן רשות להתגונן, אולם גם טענה דחוקה כזו חייבת להיות מפורטת. אין ספק כי טענת ההתיישנות חזקה דיה, ועל כך כאמור אין מחלוקת.

באשר ליתרת החוב, הרי טענת "אינני מחזיק", ככל שתוכח, תביא להדיפת התביעה, ועל כן אף היא עונה על הדרישה העקרונית של העלאת טענת הגנה "אפשרית". אמנם, בפי המשיבה טענה, המבוססת על חזקות שבחוק, לפיה היורשים מחזיקים, ועל מחזיק חלה חובת הודעה על חדילת החזקה; ברם, העניין אינו כה פשוט: ראשית, החזקת המבקשים בנכס אינה יותר מאשר חזקה, וככזו הריהי ניתנת לסתירה, ושנית, עניין של פרשנות הוא, אם יש להחיל את חובת ההודעה על חדילת-החזקה על מי שבפועל לא החזיק, ועל כן בפועל לא חדל מלהחזיק. עניינים אלה ראוי להם שיתבררו לאחר בירור עובדתי של נסיבות ההחזקה וזהות המחזיק בפועל, ואין מקום להשתמש בהם, כשלעצמם, כעילה לדחיית בקשת רשות להתגונן.

באשר לדרישת הפירוט, שלטעם המשיבה נעדר מהבקשה, הרי שאין דעתי כדעתה. נזכיר, כי דרישת הפירוט ורמת הפירוט הנדרשית הן ממילא תלויות-נסיבות. כך לדוגמא, במקרה אחד שנדון בבית המשפט המחוזי בחיפה, בתיק המ' (חי') 3921/90 מעגלי מלתא בע"מ נ. ספולם בע"מ (פ"מ תשנ"ד(2) 204, 209), נטען, כמעט בחצי-פה, כי הושג הסכם לאי הצגת שיקים לפרעון, בלא לפרט מתי ועם מי הושג, ובניגוד אף לעולה מתכתובת מאותה עת. חרף האמור, ניתנה רשות להתגונן. בית המשפט שם הסתמך על דברי בית המשפט העליון בע"א 1266/91 קרן נ. בנק איגוד פד"י מו(4) 193, כי גם פירוט שכזה יוצר תשתית מספקת לחקירה נגדית, ואם לא היתה חקירה נגדית – די בכך.

לטעמי, הכל תלוי ברמת הפירוט הנדרשת לשם ביסוס טענת ההגנה, או לשם הקמת תשתית עובדתית שעמה על התובע להתמודד. במקרה דנן, טענת העדר חזקה אינה טעונה פירוט רב, והפרטים שהובאו: זהות המחזיק בפועל ונסיבות תפיסת החזקה על ידו, מספיקים לגיבוש יריעת המחלוקת ולביסוס המסגרת שבתוכה יתנהל הליך הבאת הראיות בתיק.

אשר על כן, אני נעתר לבקשה, ונותן למבקשים רשות להתגונן מפני התביעה. הוצאות הבקשה, בסך של 1,800 ₪, תשולמנה לפי תוצאות ההליך העיקרי.

המשך בירור התביעה יהיה לפי סדר דין רגיל ועל פי הנחיות המזכירות.

ניתנה היום, כ"ח תמוז תשע"ב, 18 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: