עירית טמרה נ' שאהין

פסק דין

המערערת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשם ההוצל"פ מר אוחיון מיום 3.10.13.

בהתאם להחלטתי מיום 3.11.13, הגיש המשיב תגובה מטעמו ובה פירט נימוקי ההתנגדות שלו לבקשת הערעור ואף הלין על כך, כי המערערת לא המציאה לו עותק ממנה, ובשל כך נאלץ לבוא בעצמו לביהמ"ש כדי לקבל את המסמכים.

לאחר שעיינתי בבקשה, נחה דעתי לדון בה כאילו ניתנה רשות ערעור.

הערעור נסב על החלטת כב' הרשם שלא לסגור את תיק ההוצל"פ המתנהל נגד המערערת בשל פירעון החוב בדרך של קיזוז, וכן בשל חיובה בהוצאות לטובת המשיב בסך של 500 ₪. ויובהר, הערעור איננו על ההחלטה מיום 26.7.13 בטענת פרעתי, וגם אם משתמעת ממנו השגה כלשהי לגבי אותה החלטה, הרי שהמועד להגשת ערעור על ההחלטה הנ"ל חלף זה מכבר.

לענייננו - לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, נחה דעתי לדחות את הבקשה.

מההחלטה נשוא הדיון ברור, כי החוב טרם סולק. אגב כך אוסיף, כי גם בחישובים שערכתי בהחלטתי מיום 2.12.13 הגעתי לאותה מסקנה, אם כי יתרת החוב שנותרה לפי החישובים שלי היא 63 ₪ בלבד כאשר הפער בין הסכומים נובע לכאורה מהעובדה כי החישובים שנעשו בלשכת ההוצל"פ בעקבות החלטת כב' הרשם מיום 26.7.13 לא לקחו בחשבון שני סכומים כדלקמן: האחד, בסך של 1,500 ₪ לחובת המערערת שהוזכר בפסק הדין כהוצאות משפט (חוץ מהסך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ בגין שכר טרחת עורך דין). הסכום השני, הוא לזכות המערערת בסך של 1,733 ₪ ששולם למשיב באמצעות המחאה.

הנה כי כן, בין אם נאמץ את החישוב שנעשה בהוצל"פ ובין אם אלך בדרך החישוב שעשיתי בהחלטה הנ"ל, ברי כי לא ניתן לסגור את תיק ההוצל"פ בשל קיומו של חוב.

אשר לעניין ההוצאות שנפסקו לחובת המערערת עפ"י ההחלטה מושא הערעור – בית המשפט אינו נוהג להתערב בהחלטות כגון אלה בהיותן החלטות דיוניות לכל דבר ועניין.

למעלה מכך אבקש להעיר, כי במבחן התוצאה ההחלטה שלא להורות על סגירת התיק הייתה החלטה מוצדקת, ולכן אין לומר כי החיוב בהוצאות לא היה במקום, ובפרט שמדובר בהוצאות בסכום קטן יחסית.

לא אסיים מבלי להעיר שתי הערות: האחת, לגבי טיעוניו של ב"כ המערערת בדיון היום בנוגע לחישוב ריבית הפיגורים בגין חוב הארנונה. טענות אלו דינן להידחות משום שהמערערת לא ביקשה בזמנו לערוך את הקיזוז לפי הריבית הנ"ל, אלא לפי ריבית עפ"י חוק, ודי אם אפנה לצורך כך לטיעוני בא כוחה בסעיף 11 לבקשה בטענת פרעתי.

ההערה השנייה מתייחסת לטיעוניו של ב"כ המערערת בדיון היום בנוגע לאופן בו יש לחשב את האגרה וההוצאות בתיק ההוצל"פ לאור הקטנת סכום החוב, שכן לשיטתו החוב של המערערת לאחר הקיזוז הוא חוב סמלי בלבד שמצדיק לכל היותר חיוב בגין אגרה והוצאות יחסיות לחוב שנותר.

טענות אלה חורגות ממסגרת הערעור שהוגש, שכן לא נטענו בבקשה למתן רשות ערעור.

די באלה כדי להביא לדחיית הערעור.

יחד עם זאת, אמליץ לכב' הרשם אוחיון לבחון בשנית את החישובים שנעשו לאור הערותיי לעיל לגבי שני הסכומים שלכאורה לא הוזנו לשם חישוב היתרה לתשלום.

לאחר ששקלתי בדעתי וחרף התוצאה אליה הגעתי, נחה דעתי שלא לעשות חיוב בגין הוצאות, וזאת בשים לב להתבטאויותיו הקשות של ב"כ המשיב כלפי המערערת ובא כוחה במהלך הדיון שמפאת כבודו לא נרשמו לפרוטוקול.

לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית הערעור ללא צו להוצאות. צו עיכוב הליכי ההוצל"פ בהתאם להחלטתי מיום 3.11.13 ימשיך לעמוד על כנו עד למתן החלטה סופית על ידי כב' הרשם ביחס לסכום החוב שעל המערערת לשלם נוכח הערותיי בנוגע לסכומים שלכאורה לא נלקחו בחשבון.

הפיקדון יוחזר למערערת באמצעות בא כוחה.

המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט"ו אדר ב תשע"ד, 17 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: