עירית טבריה נ' יעיש ואח'

החלטה

ב"כ הנאשמים העלה טענה מקדמית משפטית כאשר לטענתו לא ניתן להעמיד נאשם לדין בגין הפרת צו הריסה שניתן במסגרת הליכים על פי סעיף 212 לחוק, להבדיל מצו הריסה שניתן במסגרת הרשעה על פי סעיפים 204 ו/או 205 לחוק ולצורך כך הפנה אף לפסק הדין שניתן בע"פ 3490/97, אליהו יצחק נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה כפר סבא (פד"י נ"ב 1 עמוד 136).

אין בסיס לטענה שנטענה על ידי ב"כ הנאשמים ודינה להידחות.

עיון בת/1 ובת/2 מלמד שצו ההריסה אשר ניתן בתיק עמק 21021/06 ניתן בהסכמת הצדדים. צויין מפורשות כי הצו יינתן כנגד הנאשמים (אשר הפכו להיות משיבים, במסגרת אותה הסכמה). הצדדים ציינו זאת מפורשות בהסכמה שהוצגה כולל המועד המוסכם לביצוע הצו על ידיהם. הסכמה זו אומצה על ידי בית משפט וצו ההריסה הופנה כנגד הנאשמים בתיק זה בכל הקשור למבנה שפורט באותו תיק.

ע"פ 3490/97 עוסק בנושאים קרובים אך לא זהים ואין בפסק הדין שניתן באותו תיק כדי לבסס את טענת ב"כ הנאשמים. צו הריסה בין אם בהליך פלילי ובין אם ללא הרשעה מתייחס לעולם למבנה. אכן כאשר בית משפט דן בתיק פלילי וכאשר בית משפט דן בבקשה על פי הוראות סעיף 212 לחוק, שיקולים שונים משמשים את בית משפט במסגרת הפעלת שיקול דעתו. במקרה דנן הצו ניתן בהסכמה שהוצגה על ידי הצדדים בעת שהנאשמים היו אף מיוצגים ולא היה צורך לבחון את אותם השיקולים שבית משפט בוחן, בשעה שקיימת מחלוקת בין הצדדים באשר למתן הצו על פי הוראות סעיף 212. כל צד במסגרת אותה הסכמה נטל על עצמו את סיכוניו וסיכוייו לצורך הצגת אותה ההסכמה. כאשר ניתן צו כנגד "מבנה", לעולם מתלווה לכך הגורם הממונה על ביצוע אותו הצו. במקרה דנן, מדובר בנאשמים.

אוסיף ואציין שבפתיח של סעיף 212 מובהר שהסמכות למתן צו ההריסה הינו בעצם הסמכות לצוות "כאמור בסעיף 205 לחוק". במילים אחרות מדובר בצו שניתן, בהסכמת הצדדים וכאמור בסעיף 205 לחוק, ללא הרשעה.

בנסיבות המתוארות אין מקום לקבל את הטענה המשפטית והמאשימה זכאית על פי דין לנקוט בהליכים בגין אי קיום צו שכזה על פי הוראות סעיף 210 לחוק, כפי שנעשה במקרה דנן.

הטענה נדחית.

ניתנה והודעה היום ד' תמוז תש"ע, 16/06/2010 במעמד הנוכחים.

עיריה מרדכי, שופטת

הכרעת דין

הנאשמים הודו בכל העובדות הנטענות בכתב האישום ואני מרשיעה אותם בעבירות המפורטות בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום ד' תמוז תש"ע, 16/06/2010 במעמד הנוכחים.

עיריה מרדכי, שופטת

גזר דין

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום. המדובר, בעבירה של אי קיום צו בית משפט שניתן בתיק עמק 21021/06, כצו הריסה ללא הרשעה, על פי הסכמת הצדדים שהושגה באותו תיק. באותו הצו נצטוו הנאשמים להרוס את המבנה נשוא האישום בתוך 10 חודשים.

הנאשמים לא קיימו את הצו, עד היום המבנה עומד במקומו ולא הוצא כל היתר.

עבירות הבניה הינן חמורות ונפוצות ונהיו למכת מדינה. בתי המשפט מחוייבים להחמיר בגינן.

חומרה זו מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בעבירה של אי קיום צו ביהמ"ש.

על אף האמור מקובלת עלי טענת ב"כ הנאשמים שאין זה מחובתי למצות עם הנאשמים את הדין עד תום. הנאשמים אכן נקטו בהליך תכנוני. על פי הנטען הת.ב.ע הנקודתית אושרה על ידי הועדה המקומית והומלצה לועדה המחוזית ב-6.09, תקופה לא מבוטלת לאחר שהצו נכנס לתוקף, אולם, נכון להיום יש אכן התקדמות תכנונית ככל שהתוכנית הנקודתית פורסמה למתן תוקף בפועל ולכאורה האפשרות להוצאת היתר בניה למבנה נשוא האישום, נמצא באופק הנראה לעין. כמו כן הנני מתחשבת בטענת הנאשמים שהמבנה אינו בשימוש.

לאור כל האמור, ולאחר ששמעתי ושקלתי את טיעוני הצדדים הנני מטילה על כל אחד מהנאשמים עונשים כדלקמן:

1.תשלום קנס בשיעור 2,000 ₪ או 20 ימי מאסר תחתיו.