עירית חיפה נ' קליין ואח'

החלטה

עיריית חיפה הגישה תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעים – בהיותם אפוטרופסים של שניים מילדיהם אשר למדו במוסד חינוכי הנמצא בתחום שיפוטה.

עפ"י הוראות חוק לימוד חובה ו/או אישור שר החינוך ו/או עפ"י הנחיות מנכ"ל משרד החינוך רשאית התובעת לגבות מן הנתבעים אגרת חינוך, תשלומים, החזר הוצאות עבור ביטוח תאונות אישיות, אספקה שהתובעת נתנה לתלמידים, ואספקת שירותים נוספים שאינם כלולים בתקנות לימוד חובה (שירותים מקובלים). הנתבעים נותרו חייבים לתובעת את הסכומים שפורטו בתדפיסי החשבון המצורפים לכתב התביעה.

הנתבעים העלו טענות שונות נגד חבותם לשלם את התשלומים הנדרשים, ובין היתר, טענו ששאילת ספרי לימוד הינה בגדר רשות, והם לא מעוניינים בשירות זה; כי ילדיהם לא קיבלו ספרים; כי בדרישות התשלום אין הפרדה בין "אגרת שירותים" לבין "ביטוח תלמידים"; כי אינם חייבים לשלם את תשלומי הביטוח ולא נדרשו לשלמם, וכי כבר שילמו אגרות חינוך "מעל ומעבר לכל צורך".

המבקשים מודים שלא שילמו את אגרות החינוך נשוא התביעה - השאלת ספרי לימוד וביטוח תאונות אישיות בגין ילדיהם, אך טוענים, כאמור, כי אינם חייבים בתשלומים אלה.

בחקירתו הנגדית הודה המבקש כי ילדיו קיבלו ספרים, אך הוסיף תוספת מופרכת כי "חלק מהספרים לא היו שמישים".

ב"כ המשיבה טוען כי טענת המבקשים שהיא אינה רשאית לגבות אגרה עבור השאלת ספרי לימוד, אינה נכונה, והצדק עמו.

רשות מקומית רשאית עפ"י סעיף 6 (ד) לחוק לימוד חובה, תש"ט – 1949 לגבות תשלומים עבור אספקת שירותים שאינם כלולים בתקנות לימוד חובה (שירותים מקובלים), תש"יא – 1950, והשאלת ספרי לימוד אינה כלולה בגדר השירותים המקובלים.

סעיף 5 (א) לחוק השאלת ספרי לימוד קובע כי השאלתם כרוכה בתשלום שנתי, וכי הורי התלמיד השואל ספרי לימוד יישאו בדמי שאילה כאמור. התובעת אינה רשאית אפוא לחלק ספרי לימוד מבלי לגבות דמי שאילה.

צודק ב"כ המשיבה כי אי תשלום דמי שאילת ספרים ע"י הנתבעים, מטיל נטל נוסף על ההורים האחרים, הממלאים חובה זו. ב"כ המשיבה מציין כי תלמידים, שמצבם הכלכלי קשה, רשאים לפנות לאגף הגביה כדי להגיש בקשת הנחה ולשלם מקדמה חלקית. למרות שהמבקשים לא שילמו עבור השאלת ספרי לימוד, קיבלו ילדיהם ספרים מן המשיבה כהודאת המבקש, על אף שלא היתה חייבת לעשות כן.

ב"כ המשיבה מוסיף ומציין כי המבקשים חוייבו בתשלום אגרה עבור השאלת ספרי לימוד וביטוח תאונות אישיות עפ"י הסכומים הקבועים בחוזרי מנכ"ל משרד החינוך.

אשר לביטוח תאונות אישיות, סעיף 6 (ד1) לחוק לימוד חובה, תש"ט – 1949 קובע מפורשות כי: "מי שזכאי לחינוך חינם לפי סעיף זה יהיה מבוטח בביטוח תאונות אישיות, באמצעות רשות החינוך המקומית שבתחום שיפוטה נמצא מוסד החינוך שבו הוא לומד. התשלומים שייגבו מהמבוטחים בעד הביטוח ייקבעו ע"י השר במסגרת התשלומים לפי סעיף קטן (ד)". ביטוח תאונות אישיות הינו אפוא בגדר תשלום חובה עפ"י החוק, וחוזרי משרד החינוך.

המבקשים טוענים כי בהודעות התשלום שנשלחו אליהם לא הופרד סכום אגרת השירותים בעד השאלת ספרי לימוד, מסכום האגרה עבור ביטוח תאונות אישיות.

אין בטענה זו כדי להצדיק את סרבנות המבקשים מלשלם את התשלומים שהם חייבים בהם עפ"י חוק. הם מודים בהתנגדותם כי "עיקר התביעה והסכום הארי שבה, הוא השאלת ספרי לימוד" (סעיף 11), בעוד האגרה עבור ביטוח תאונות אישיות עמדה על סך 34 ₪ בלבד לשנת הלימודים תשס"ט.

המבקשים נמנעו מלפנות למשיבה ולקבל הסברים לגבי חלוקת התשלומים, ולא שילמו לא את אגרת השירותים עבור השאלת ספרי לימוד, ולא את אגרת ביטוח התאונות האישיות, שהם כאמור תשלומי חובה עפ"י חוק לימוד חובה, וחוק השאלת ספרי לימוד.

מקובלת עלי עמדת ב"כ המשיבה כי טענות המבקשים סתמיות וכלליות, ואינן מעמידות להם הגנה.

אשר לטענת ההתיישנות – מדגיש ב"כ המשיבה את "האופי החמור שבהתנהגות המבקשים" כלשונו, אשר ילדיהם נהנו מהשירותים שקיבלו מן המשיבה במשך שנים רבות, וכיום מנסים להימנע מחלק מהתשלומים. לדבריו, המשיבה עיכבה הגשת תובענה נגדם במשך תקופה ממושכת כדי לאפשר להם הסדרת החוב, ורק משהתברר כי המבקשים אינם מתכוונים לשלם את חובם - הוגשה התביעה.

בהתייחס לטענה זו מביע ב"כ המשיבה את הסכמתו להפחית את אגרות החינוך לשנים תש"ס ותשס"א וכן את הפרשי ההצמדה והריבית בגין חיובים אלה, ומעמיד את קרן התביעה ע"ס 3,121 ₪ במקום סכומה המקורי: 3,776 ₪.

סוף דבר – אני דוחה את התנגדות המבקשים כנגד תביעת המשיבה לתשלום תשלומי החובה (השאלת ספרי לימוד, וביטוח תאונות אישיות).

ההליכים בת. הוצל"פ 02-14867-08-6 יימשכו כסידרם נגד המבקשים ע"י המשיבה על הקרן המופחתת כאמור לעיל, בצירוף כל התשלומים הנלווים בתיק ההוצל"פ.