עירית באר-שבע נ' שמואל

החלטה

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום בעבירה של ברירת משפט וזאת לאחר שבעקבות הודעת קנס (חניה) שנרשמה לה, הגישה בקשה להישפט. העבירה שיוחסה לנאשמת היתה עבירה של העמדת רכב במקום אסור, עבירה לפי סעיף 6(א)(1) לחוק עזר לבאר-שבע (העמדת רכב וחנייתו), התשנ"א – 1991 [להלן: "חוק העזר"].

בטרם מענה, הודיע ב"כ המאשימה כי "לאור מסמכים שהציגה הנאשמת ולאור העובדה שמדובר ברכב נכה, אנו נבקש לחזור מאישום ולבטל את כתב האישום".

הנאשמת מצידה, הודתה לתובע על חזרתו מאישום אולם הודיע כי תשקול להגיש בקשה להוצאות. נוכח האמור, ובהתאם לסעיף 94(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982, הוריתי על ביטול כתב האישום. בעקבות זאת הגישה הנאשמת בקשה להוצאות ועתרה לכיסוי הוצאות הנסיעה שלה מאילת לבאר-שבע, בסך כולל של 400 ₪.

אחר שבחנתי בקשת הנאשמת ועיינתי בתגובת המאשימה, סבורני כי דין הבקשה להידחות.

פסיקת הוצאות משפט בהליך פלילי הינם סעדים חריגים ביותר הניתנים כאמור במקרים נדירים ויוצאי דופן. סעיף 80 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, קובע כי פיצוי יינתן באחד משני מקרים: שלא היה בסיס לאשמה או שקיימות נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי. בכל הנוגע לאפשרות הראשונה, כבר נפסק כי לא בכל זיכוי ניתן לטעון כי לא היה יסוד לאשמה ורק כאשר מלכתחילה לא היה מקום להעמיד את הנאשם לדין, או כאשר העובדות שנטענו לא מהוות עבירה, או כאשר היה ברור מראש כי לא ניתן היה להרשיע על ידי החומר שהיה בידי התביעה, כי אז יהיה מקום לפסוק פיצוי [ע"פ 2366/03 עסאף נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(3) 597, 604]. אציין, כי לצורך פסיקת הוצאות אין צורך דווקא בזיכוי ויהיו מקרים שבהם אף בעת ביטול כתב האישום יהיה מקום לפסוק הוצאות.

באשר לחלופה השניה, יש צורך בעילה של זדון בהעמדה לדין, או שלא היה מלכתחילה אינטרס ציבורי בהעמדה לדין; וכמובן יש צורך בכך שלנאשם נגרם עיוות דין בשל התמשכות ההליכים, או שהתביעה התרשלה בבדיקת טענות הנאשם, וכן טענות או עילות אחרות מאותו סוג. קבוצת עילות אחרת עוסקת באופן הזיכוי, וסוג עילה נוסף עוסק בנסיבות האישיות של הנאשם ובבחינת הנזק הכלכלי או הבריאותי לנאשם [ע"פ 6721/01 אחמד עזאם נ' פרקליטות המדינה (פורסם במאגר "נבו")].

הכלל הוא כי הפיצוי ייוחד רק לאותם מקרים חריגים שפורטו לעיל, וכי אין די בעצם הזיכוי ואפילו "זיכוי מוחלט" או "זיכוי מלא", או אף בביטול האישום, כדי להצדיק בהכרח תשלום פיצויים לנאשם.

במקרה שלפנינו, העבירה עצמה מוגדרת בחוק העזר כהעמדת רכב במקום אסור. אמנם שלא היתה מחלוקת כי הנאשמת הינה נכה אולם אין לקבוע כי נכה רשאי בכל מקרה להעמיד רכבו במקום אסור. יש לזכור כי הנטל להוכיח כי התקיימו כל הנסיבות המפורטות בסעיף 2 לחוק חניה לנכים, התשנ"ד – 1993 מוטל על הנכה. איני יודע מה היו המסמכים שמסרה הנאשמת למאשימה ושבעטיים הסכימה המאשימה לבטל את האישום, אולם לא הוכח לי כי לא היה מקום מלכתחילה לרשום את הודעת הקנס, וגם לא הוכח לי כי הנאשמת הוכיחה, לתובע העירוני, קודם להגשת בקשתה להישפט, כי יש מקום לביטול הודעת הקנס.

בנסיבות אלו, אין לקבוע כי המאשימה התרשלה בהגשת כתב האישום וכי מלכתחילה לא היה מקום להגשת כתב האישום.

בנסיבות אלו, הבקשה נדחית.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ב' שבט תשע"א, 07 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: