עירית באר-שבע נ' פרל

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, על דרך של ברירת קנס, המייחס לו עבירה של עיסוק ברוכלות ללא רישיון, עבירה על סעיף 2 לחוק עזר לבאר-שבע (רוכלים), התשמ"ב – 1981 [להלן: "חוק העזר"], וזאת משנטען כי ביום 1.2.08 עסק הנאשם ברוכלות במכירת קלטות ומכשירי חשמל רדיו וטלויזיה וזאת ברחוב בית אשל בבאר-שבע.

בישיבת המענה, כפר הנאשם במיוחס לו וטען כי אם היה רוצה למכור משהו היה הולך לשוק הפשפשים.

הראיות החלו להישמע בפני כב' השופט אקסלרד, ובפניו נשמעה עדותו של הפקח מר יצחק פרחי שערך את הדו"ח [להלן: "פרחי"]. בשלב החקירה הנגדית, כאשר ביקש הנאשם להציג לפקח קלטת, התברר שבית המשפט לא היה ערוך לכך מראש ועל כן נדחה הדיון, אולם כיוון שכב' השופט אקסלרד עמד לסיים תפקידו בבית משפט זה, הסכימו הצדדים שהמותב שיחליפו ימשיך לשמוע את הראיות בתיק, למן השלב שבו הופסקה שמיעתם. הצדדים חזרו על הסכמתם זו גם בפתח דיון ההוכחות בפני מותב זה.

מטעם המאשימה העידו שני פקחים.

תחילה העיד, כאמור, מר יצחק פרחי [הפקח לעיל] אשר אישר כי הוא חתום על הודעת הקנס [כתב האישום] וכי במהלך סיור שערך ביחד עם פקח נוסף, מר שלום פרץ [להלן: "פרץ"], הגיעו לשוק שהוא שוק לדברים משומשים, נתקלו בנאשם שמכר כאשר היו במרחק 3 מ' ממנו ברכב. מר פרחי תיאר כיצד מר פרץ יצא לקראת הנאשם והחל בהחרמת הציוד ואף הצליח להחרים 4 קלטות DVD ולהכניסם לרכבם. הוא תיאר כיצד הנאשם החל להשתולל ולקלל וכי הוא (פרחי) יצא לעברו וראה רדיו טייפ ישן וניסה להחרימו ואז המשיך הנאשם לקלל את העירייה והמשטרה, והיה צורך בהזמנה של ניידת משטרה שהגיעה תוך דקות ספורות. בשלב זה השוטר שהגיע לקח פרטיו של הנאשם ופרחי החזיר לו את המוצרים המוחרמים ורשם לו את הדו"ח בגין הרוכלות. לטענת פרחי, הנאשם טען כי הוא יגיש תלונה, לקח את הודעת הקנס והלך. מר פרחי הציג דו"ח אירוע אותו ערך בסמוך לאירוע [ת/1] ולאחר שהוצג לו דו"ח האירוע תיקן עצמו כי לא היה מדובר ברדיו טייפ אלא במכשיר טלויזיה קטן.

בחקירתו הנגדית הציג הנאשם למר פרחי קלטת המתעדת, לדבריו, את רחוב בית אשל [נ/1] וביקש מפרחי שיצביע לו על המיקום בו ביצע את העבירה. מר פרחי אישר שמקום העבירה אינו נראה בקלטת אולם טען כי מדובר בשטח חניה הצמוד לרחוב בית אשל ולמעשה נמצא במפגש הרחובות בית אשל, דרך חברון, ורמב"ם ואף שרטט לבית המשפט את המיקום המדוייק על גבי תשריט [ת/2]. הוא העיד שרשם בדו"ח "ברחוב בית אשל" כיוון שזה היה המקום הכי קרוב לשטח החניה שנמצא, כאמור, על מפגש שלושה רחובות ויש לו כניסה הן מרחוב בית אשל והן מדרך חברון.

הפקח השני, מר פרץ העיד כי התקבלה קריאה במכשיר המירס על רוכלות ברח' בית אשל ועל כן הגיעו למקום וזיהו את הנאשם מוכר חפצים ישנים מתוך רכב, כאשר החפצים היו מחוץ לרכב והוא עצמו ישב ברכב. מר פרץ העיד אף הוא כי ניגש לנאשם, החרים ממנו קלטות וזאת כאשר פרחי יושב בינתיים ברכב, ולאחר מכן פרחי יצא והחרים מקלט טלויזיה וכאשר החלו העניינים "להתחמם" חזרו לניידת והזמינו שוטרים. מר פרץ המשיך והעיד אף הוא שלאחר שהשוטר לקח את פרטי הנאשם [תו נכה שהיה לו ברכב], החזירו לו את הסחורה ורשמו לו דו"ח על רוכלות ללא היתר.

כשנשאל לגבי מיקום העבירה תיאר מר פרץ כי מדובר בשטח חניה שמקביל לרח' רמב"ם, דרך חברון ובית אשל וכי הם נכנסו לשטח החניה מכיוון רחוב בית אשל.

כשנשאל בחקירתו הנגדית האם ראה אנשים נותנים כסף ומקבלים סחורה השיב מר פרץ:

"הנאשם כן מוכר וזו לא פעם ראשונה ושנייה שאני נתקל בו מוכר חפצים ישנים. ספציפית לאותו יום שהוא קיבל את הדו"ח, כשאנחנו קיבלנו את הדו"ח המקום התרוקן מאנשים ומסחורה, כך לא היו לידו אנשים".

בהמשך, העיד מר פרץ כי –

"בזמן שהגענו למקום הוא היחידי שהיה בחניה עם הסחורה עדיין בחוץ והוא מוכר כאחד שמוכר דברים והוא בא מוקדם מאוד בבוקר. באותו זמן שאני ניגשתי אליו להוציא ממנו דברים אני לא זוכר שהיה לידו בן אדם".

הנאשם העיד לעצמו וטען כי במועד הרלוונטי ערך למעשה קניות וכאשר יצא מהסופר הסמוך הבחין בדו"ח צמוד לשמשת המכונית, וכי הדבר היחיד שנכון בדו"ח זה שעמד ברחוב בית אשל.

בחקירתו הנגדית שלל הנאשם את המפגש עם הפקחים, תוך שטען כי אם היה משתולל או זורק עליהם חפצים בוודאי היו מתלוננים במשטרה, דבר שכלל לא קרה. הנאשם שלל שהגיש תלונה במשטרה וטען כי הפקחים בדו הכל מליבם. תוך כדי עדותו טען הנאשם כי מר פרץ נוהג לקלל נשים זקנות ואף "הבטיח" בעדותו לאותו פקח שלא יהיה יותר פקח במדינת ישראל וכי "מקומו בבית הסוהר".

לטענת הנאשם, יש לו הכרות מוקדמת עם הפקח פרץ כיוון שהוא נכה וכל בוקר הוא נמצא בשוק הפשפשים כאשר הוא קונה דברים ומתקן אותם. לטענתו הוא יושב בביתו, מתקן את החפצים ומוסר אותם לאנשים מסכנים. הנאשם אישר כי הוא נמצא במקום כל יום בין השעות 06:00 ל- 08:00 אולם זאת רק כדי לקנות דברים. במועד הרלוונטי, טען הנאשם כי לא היה בשוק אלא עשה קניות בסופר.

כשהתבקש להציג את הקבלה מהקניות בסופר העיד הנאשם:

"ת.כן. קניתי ויש לי את הקבלה בבית ואני יכול להביא אותה. אני לא יודע אם אמצא את הקבלה בבית. שילמתי במזומן.

ש. לפני רגע אמרת שהקבלה בבית?

ת. אמרתי כי אני שומר קבלות, אני לא יודע אם שמרתי על הקבלה הזו.