עירית באר-שבע נ' עטון

החלטה

בפניי בקשה מטעם הנאשם, לביטול פסק דין שניתן בהעדרו ביום 9.1.2011.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, בעבירה מסוג של ברירת משפט, לפי סעיף 6(ג)(1) לחוק עזר לבאר-שבע (העמדת רכב וחנייתו), התשנ"א – 1991, בגין כך שהעמיד רכבו במקום שיש בו כדי להפריע או לעכב את התנועה.

בישיבת המענה שהתקיימה ביום 19.5.2009 כפר הנאשם, עורך-דין במקצועו, בעובדות כתב האישום ועל כן נקבע התיק להוכחות ליום 9.1.2011.

כיוון שהנאשם לא התייצב לדיון ההוכחות, ולאחר שהוזהר שאם לא יתייצב יכול הדיון להתקיים בהעדרו, החלטתי לשמוע עדויות המאשימה במעמד צד אחד, ולאחר ששמעתי עדויות המאשימה, הורשע הנאשם ונגזר דינו, כאמור – שלא בפניו.

בבקשתו דנן, טוען הנאשם כי סבר בטעות שכתב האישום בוטל נוכח ששילם חובות חניה רבים לעיריית באר-שבע, דרך חברת הגבייה. לטענתו, לאחר שקיבל את פסק הדין הבין שהסכום ששילם היה בגין דו"חות עד לסוף שנת 2007 ואילו הודעת הקנס נשוא הליך זה לא שולמה במסגרת אותו הסדר.

המאשימה מתנגדת לבקשה.

איני מקבל טענת הנאשם, אשר אפילו לא גובתה בתצהיר.

מדובר בעורך-דין, אשר יודע היטב, או לפחות עליו לדעת היטב, כי רק בית המשפט הוא המוסמך היה לפטור אותו מהתייצבות לדיון.

יתרה מכך, העבירה הינה מסוג של ברירת משפט, כאשר הברירה מוגבלת ל- 90 יום. לאחר שנפתח ההליך בבית המשפט, אין הנאשם זכאי לשלם את הקנס ללא אישור בית המשפט ובכל מקרה, גם אם שילם הקנס, הרי יהיה זה על חשבון העונש (מקום בו ייקבע עונש) ולא במקום העונש, שכן בית המשפט בוודאי שאינו כבול לסכום הקנס ששילם הנאשם בחלוף תקופת הברירה.

הפסיקה אותה צירף הנאשם לבקשתו עוסקת בעיקר בהליכים אזרחיים, ולא בהליכים כגון אלה. בית המשפט אינו יכול לדון בכל תיק של ברירת משפט מספר פעמים. הדבר גורם לסרבול ההליכים ולנטל כבד על בית המשפט. נקבע מועד להוכחות ושומה היה על הנאשם [כאמור – עורך-דין במקצועו], להתייצב לדיון. הנאשם עשה דין לעצמו ואין הוא יכול להיוושע מטעות שיתכן וטעה.

כאמור, בית המשפט שמע עדות הפקחית ואף עיין בראיות המאשימה, קודם להכרעת הדין.

בנסיבות אלו, ולאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין, והוא נותר על כנו.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"א, 17 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: