עירית באר-שבע נ' סופיר

החלטה

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בעבירה של ברירת משפט וזאת לאחר שבעקבות הודעת קנס (חניה) שנרשמה לו, הגישה בקשה להישפט. העבירה שיוחסה לנאשם היתה עבירה של העמדת רכב על מדרכה, עבירה לפי סעיף 6(ד)(18) לחוק עזר לבאר-שבע (העמדת רכב וחנייתו), התשנ"א – 1991 [להלן: "חוק העזר"].

הנאשם כפר במיוחס לו וטען כי מדובר במדרכה פרטית, והתיק נקבע להוכחות.

ביום 27.2.2011 הוגשה בקשה מוסכמת לביטול כתב האישום, ועל כן ובהתאם לסעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982, הוריתי על ביטול כתב האישום. בעקבות זאת הגיש הנאשם בקשה להוצאות. הנאשם לא פירט את סכום הוצאותיו פרט לכך שהפקיד סך של 250 ₪ להבטחת הוצאות עד.

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיבה.

פסיקת הוצאות משפט בהליך פלילי הינם סעדים חריגים ביותר הניתנים כאמור במקרים נדירים ויוצאי דופן. סעיף 80 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, קובע כי פיצוי יינתן באחד משני מקרים: שלא היה בסיס לאשמה או שקיימות נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי. בכל הנוגע לאפשרות הראשונה, כבר נפסק כי לא בכל זיכוי ניתן לטעון כי לא היה יסוד לאשמה ורק כאשר מלכתחילה לא היה מקום להעמיד את הנאשם לדין, או כאשר העובדות שנטענו לא מהוות עבירה, או כאשר היה ברור מראש כי לא ניתן היה להרשיע על ידי החומר שהיה בידי התביעה, כי אז יהיה מקום לפסוק פיצוי [ע"פ 2366/03 עסאף נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(3) 597, 604]. אציין, כי לצורך פסיקת הוצאות אין צורך דווקא בזיכוי ויהיו מקרים שבהם אף בעת ביטול כתב האישום יהיה מקום לפסוק הוצאות.

באשר לחלופה השניה, יש צורך בעילה של זדון בהעמדה לדין, או שלא היה מלכתחילה אינטרס ציבורי בהעמדה לדין; וכמובן יש צורך בכך שלנאשם נגרם עיוות דין בשל התמשכות ההליכים, או שהתביעה התרשלה בבדיקת טענות הנאשם, וכן טענות או עילות אחרות מאותו סוג. קבוצת עילות אחרת עוסקת באופן הזיכוי, וסוג עילה נוסף עוסק בנסיבות האישיות של הנאשם ובבחינת הנזק הכלכלי או הבריאותי לנאשם [ע"פ 6721/01 אחמד עזאם נ' פרקליטות המדינה (פורסם במאגר "נבו")].

הכלל הוא כי הפיצוי ייוחד רק לאותם מקרים חריגים שפורטו לעיל, וכי אין די בעצם הזיכוי ואפילו "זיכוי מוחלט" או "זיכוי מלא", או אף בביטול האישום, כדי להצדיק בהכרח תשלום פיצויים לנאשם.

במקרה שלפנינו, הנאשם לא חלק על כך שהעמיד רכבו על מדרכה אלא טען כי מדובר במדרכה פרטית ועל כן היא אינה נכנסת להגדרת "מדרכה" בחוק העזר. המאשימה היא שביקשה לחזור בה מן האישום. ואולם, ומבלי להיכנס לשאלה האם שטח מדרכה פרטי מותר בחניה, לא מצאתי שלא היה מקום מלכתחילה לרשום את הודעת הקנס. אין לדרוש מהפקח רושם הדו"ח לבדוק בכל מקום ומקום האם מדובר בשטח פרטי, בוודאי שלא במקרים גבוליים. לא נטען כי הנאשם פנה, קודם להגשת בקשתו להישפט, לעירייה וטען כי יש מקום לביטול הודעת הקנס.

לאור האמור, אין לקבוע כי המאשימה התרשלה בהגשת כתב האישום וכי מלכתחילה לא היה מקום להגשת כתב האישום.

יובהר, כי בהחלטה קודמת כבר הוריתי על השבת הפקדון שהפקיד הנאשם, לידיו.

בנסיבות אלו, הבקשה נדחית.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ז' אדר ב תשע"א, 13 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: