עירית אשדוד נ' פריד

הכרעת-דין

החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מן המיוחס לו בכתב האישום.

כתב האישום אשר הוגש נגד הנאשם מייחס לו ביצוע של עבירה של אי קיום צו בית משפט (עבירה על סעיף 18 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ה-1968) (להלן: החוק), ושל עבירה של ניהול עסק טעון רישיון ללא רישיון (עבירה על סעיפים 4 ו-14 לחוק).

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 11/1/2007 הנאשם הפעיל ברח' החרושת 15 באשדוד עסק של אריזת חומרי גלם כימיקלים לשיווק ומכירה, וזאת ללא רישיון עסק כדין ובניגוד לצו שיפוטי לסגירת עסק, אשר ניתן כנגד הנאשם בשנת 2001 במסגרת הרשעתו בתיק עמ"ק 3334/01.

ראיות התביעה:

התביעה הגישה לבית המשפט את כתב האישום, הכרעת הדין וגזר הדין בתיק עמ"ק 3334/01, במסגרתו ניתן כנגד הנאשם צו שיפוטי המורה על סגירת העסק ברח' החרושת 15 (סומן ת/1).

מטעם התביעה העיד מר אלי ביטון, מפקח רישוי עסקים של עיריית אשדוד (להלן: ביטון). עד זה נכח במפעלו של הנאשם ברח' החרושת 15 ביום 11/1/2007 במסגרת ביקורת, ורשם דו"ח כנגד הנאשם בגין הפרת צו סגירת עסק (הדו"ח הוגש וסומן ת/2). בחקירתו בבית המשפט העד העיד כי לאחר שהגיע למקום על מנת לבצע ביקורת מטעם העירייה, ראה את הנאשם מוציא סחורה מהמפעל ומעמיסה על משאית שהייתה במקום. לטענת העד, משהבחין הנאשם בנוכחותו של העד במקום, הכניס את המלגזה עימה עבד לתוך מבנה המפעל וסגר את שער המפעל. כמו כן, ביטון העיד כי ביקר במקום במספר הזדמנויות לאחר האירוע נשוא כתב האישום, וכי גם בביקורים מאוחרים אלה ראה את הנאשם מקבל ומעמיס סחורה.

בנוסף, התביעה הגישה לבית המשפט צילומים אשר צולמו ע"י ביטון באחד מאותם ביקורים מאוחרים (אשר סומנו ת/3), בהם נראית משאית העומדת בחצר המפעל ועליה חפצים שונים כגון שתי חביות כחולות, ארגז קרטון פתוח ושקיות ניילון גדולות. כמו כן, בתמונות ניתן לראות את חצר המפעל, בה עומדים חביות ובקבוקי פלסטיק רבים. ביטון העיד כי תמונות אלה צולמו על-ידו במסגרת ביקורת נוספת שביצע במהלך חודש פברואר 2007, דהיינו כחודש לאחר האירוע נושא כתב האישום. יצוין כי התאריך הרשום בכתב יד על גב התמונות הוא 22/2/2007.

ראיות ההגנה:

מטעם ההגנה העיד הנאשם בעצמו. הנאשם כפר בכך שניהל פעילות עסקית-מסחרית בשטח המפעל במועד הרלוונטי לכתב האישום, וטען כי כל פעילותו במקום הייתה לצורך סידור המפעל והתאמתו לדרישות אשר הציגו בפניו רשויות שונות כגון המשרד לאיכות הסביבה, מכבי האש ומשרד העבודה, כצעד מקדים לקראת הוצאת רישיון עסק כדין. הנאשם הודה כי אומנם הפר בעבר את צו סגירת העסק אשר ניתן כנגדו בשנת 2001, אולם הוא הוסיף וטען כי הפסיק את ההפרה בשנת 2006 וכי במועד בו ניתן הדו"ח נושא כתב האישום לא ניהל במקום כל פעילות שעשויה להיחשב להפעלת עסק. לגרסת הנאשם, במועד בו ניתן הדו"ח התעסק בסידור המחסן לצורך התאמתו לדרישות המשרד לאיכות הסביבה. עוד טוען הנאשם כי "הסחורה" אשר לטענת ביטון העמיס על המשאית ואשר נראית בארגז המשאית בת/3 אינה אלא אריזות ריקות שמיועדות לפינוי למזבלה העירונית. יש לציין כי בחודש מאי 2007 הנאשם אכן קיבל רישיון עסק כדין.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בראיות שבתיק, מצאתי כי התביעה לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר.

הראיה היחידה העומדת לחובתו של הנאשם היא עדותו של ביטון. לטענת ביטון, בעת ביקורו במפעל הנאשם העמיס סחורה על המשאית, דבר המצביע לטענת התביעה על קיומה של פעילות עסקית במקום. ברם, ביטון עצמו העיד כי אינו יכול לומר בוודאות מהו טיבם של החפצים אותם ראה מועמסים למשאית ע"י הנאשם (ראו עמ' 3 לפרוטוקול מיום 11/5/2010, ש' 15-18). כמו כן, אף מעיון בת/3 לא ניתן ללמוד כי החפצים הנמצאים על המשאית מהווים דווקא סחורה המיועדת למשלוח, ולא אריזות ריקות המיועדות לפינוי למזבלה, כטענת הנאשם. על כן אין בידי אלא לקבוע כי גרסתו של הנאשם בדבר היות "הסחורה" אריזות ריקות המיועדות לפינוי לא נסתרה ע"י התביעה. משכך, אין בעדותו של ביטון לבדה כדי לבסס את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר.

לא זו אף זו, צודק ב"כ הנאשם בסיכומיו כי יש לזקוף לחובת התביעה את העובדה כי לא הביאה בפני בית המשפט מספר ראיות רלוונטיות אשר היו עשויות לחזק את גרסתה. ראשית, מחקירתו של ביטון עולה כי היה מלווה באדם נוסף לפחות באחד מביקוריו במקום (ראו עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 12-14). ברם, התביעה לא השכילה לאתר אדם זה ולהביאו לעדות. שנית, מחקירתו של ביטון עולה כי דיווח על האירוע ביום 11/1/2007 למשרד לאיכות הסביבה (ראו עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 29-30). ברם, התביעה לא הגישה לבית המשפט כל ראיה בנוגע לדיווח זה ולא העידה את נציג המשרד לאיכות הסביבה אשר לכאורה קיבל את הדיווח מביטון. שלישית, התביעה לא הציגה כל רישום של צריכת מים או חשמל במפעלו של הנאשם, אשר היה בהם כדי לחזק טענתה כי במקום נוהל עסק להבדיל מפעילות תחזוקה שוטפת, וזאת על אף שבנקל יכלה להשיג רישומים אלה. ללא ראיות נוספות אלה, עדותו של מר ביטון עומדת בבדידותה. כאמור, עדות זו לבדה אינה מספיקה לביסוס הרשעה, שכן לא ניתן ללמוד ממנה במידה הנדרשת בפלילים על אופי הפעילות לה היה ביטון עד בביקוריו במפעלו של הנאשם.

לא נעלמה מעיני העובדה כי ביטון הינו מפקח מטעם עיריית אשדוד, דהיינו איש רשות האמון על אכיפת החוקים העירוניים. יפים לעניין זה דברי בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט עוני חבש) בע"פ 2097/08 עלמי מוחמד נ' מ"י (פורסם בנבו), אשר נאמרו בנוגע לעדות שוטר אולם ניתן להשליכם גם על מקרה דנן, בשינויים המחויבים:

"כן יתכנו מקרים בהם השוטר שוגה בעדותו, או נקלע למצב בו מיקומו באירוע לא היה מאפשר לו לתת עדות המתאימה למציאות האובייקטיבית, לא בשל אינטרס אישי בתוצאות המשפט חלילה, אלא משום שבאופן אובייקטיבי לא יכול היה לראות את כל התמונה בשלמותה. במצבים כעין אלו, כאשר הנסיבות מחייבות זאת, אין להירתע מהעדפת גרסת האזרח על פני גרסת שוטר, עם כל המשתמע מכך. התייחסות לעדות שוטר כאל עדות נטולת פגמים באופן אינהרנטי, והנחה אפריורית כי עדותו נקייה מכל רבב, רק בשל היותו שוטר, איננה מחויבת המציאות. לפעמים עדויות השוטר והאזרח המובא לדין עומדות אחת מול רעותה. עדותו של השוטר, כעדות האזרח, חייבת להיבחן בזהירות המרבית, תוך התעלמות מוחלטת מהיותו שוטר". (שם, בעמ' 3-4)

בשולי הדברים יש לציין כי נוכח קבלת רישיון העסק ע"י הנאשם אף ב"כ התביעה מצאה לנכון לבקש לחזור בה מכתב האישום בתיק זה, ברם פרקליטות המדינה לא נתנה אישורה לכך.

על יסוד האמור לעיל, הנני מזכה את הנאשם מחמת הספק מן העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

המזכירות תשגר לצדדים העתק מהכרעת הדין.

ניתנה היום, ח' אדר א תשע"א, 12 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.