עירית אשדוד נ' פריד

החלטה

נגד הנאשם, פריד אשר, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה בניגוד לתנאי רישיון בכל הקשור לאיכות הסביבה , תוך שפעל ללא היתר רעלים בתוקף ותוך אחסון חומרים מסוכנים באופן לקוי – וכל זאת בניגוד לסעיפים 4,7, 14, 43, ו 16 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח- 1968 ובניגוד לצו רישוי עסקים ( עסקים טעוני רישוי) , התשנ"ה – 1995 פריט 4.7 .

טענות הצדדים:

טענתו הראשונה של ב"כ הנאשם הינה כי נוכח קיומו של מצג שלטוני מטעם המשרד להגנת הסביבה כלפי הנאשם, על פיו היתר הרעלים אושר וישלח אליו על ידי המשרד – קמה לנאשם טענת השתק לעניין עבודת העסק ללא היתר רעלים תקף.

בתגובתה ב"כ המאשימה השיבה כי טענתו של הנאשם הינה טענה עובדתית שיש להוכיחה במהלך המשפט וכי כתב האישום מפרט מספר הפרות של תנאי הרישיון כאשר רק אחת מהן מתייחסת לעבודה ללא היתר רעלים . לטענתה, הגם אם יוכח על ידי הנאשם כי היה בידיו היתר רעלים תקף במועד הרלבנטי לאישום אזי עדיין יעמוד האישום על כנו.

טענתו השנייה של ב"כ הנאשם הינה, כי הואיל ובסופו של יום דבר פינוי הרעלים ופסולת הרעלים בהתאם לצו פינוי רעלים בוצע לשביעות רצון המשרד להגנת הסביבה הרי, שקמה לנאשם טענת השתק לעניין השלכת פסולת ברשות הרבים.

בתגובתה ב"כ המאשימה השיבה כי אין קשר בין צו פינוי רעלים שהוציא המשרד להגנת הסביבה לבין המפורט בסעיף 4 לכתב האישום. לטענתה, הנאשם איננו מואשם בהפרת צו פינוי הרעלים אלא מואשם בכך שבמעשיו המפורטים בסעיף 4 לכתב האישום , הפר את תנאי רישיון העסק הקובעים את דרך הטיפול בפסולת חומר מסוכן וכן את האיסור על השלכת כל פסולת שהיא מחוץ למפעל.

טענתו השלישית של ב"כ הנאשם הינה, כי תקנות רישוי עסקים (סילוק פסולת חומרים מסוכנים), תשנ"א- 1990, בטלות מעיקרן בהיותן בלתי מסוימות, גורפות באופן בלתי סביר ומשכך, אינן ישימות.

ב"כ המאשימה השיבה על טענה זו בכך שהמחוקק הוא זה שרשאי להתקין התקנות ולבטלן . בנוסף נטען על ידה כי אמנם הסמכות לבטל חוקים מסורה אף לבית המשפט הגבוה לצדק ואולם הוא משתמש בסמכותו זו בצמצום ובמקרים נדירים בלבד .

דיון והכרעה:

בכל הנוגע לטענתו הראשונה של ב"כ הנאשם לפיה, נוכח קיומו של מצג שלטוני מטעם המשרד להגנת הסביבה כלפי הנאשם, על פיו היתר הרעלים אושר וישלח אליו על ידי המשרד -קמה לנאשם טענת השתק לעניין עבודת העסק ללא היתר רעלים תקף -

כבר נקבע בפסיקה כי "המצג של הרשות, יחד עם הסתמכותו של הפרט עליו ושינוי מצבו בעקבותיו, עשויים ליצור "השתק פלילי" אשר ימנע את הרשות מלהביא את הפרט האמור בפלילים בגין ביצוע המעשה שאושר במצג השלטוני" ( ראה לעניין זה: ע"פ 2910/04 יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (2) , 353 ( 1996).

הבסיס לקבלת טענת ההשתק אותה מעלה ב"כ הנאשם הינה, כי יוכח בפני בית המשפט כי אמנם המשרד להגנת הסביבה הציג בפני הנאשם מצג לפיו היתר הרעלים אושר לו ושמכוחו הוא פעל. טענתו של ב"כ הנאשם לפיה הוצג בפני הנאשם מצג שלטוני על ידי המשרד להגנת הסביבה נסמכת בעיקרה על תכתובות דואר אלקטרוני של הנאשם עם ע.ת. 5 הגב' לילך אהרון. סבורני שטענה זו צריכה להתברר במהלך ניהול התיק ושעל מנת לבסס הטענה העובדתית האמורה, יהא על הנאשם להוכיחה במהלך ניהול המשפט ולא די בתשתית הראייתית הלכאורית, הבלתי בשלה, אותה הציג ב"כ הנאשם בבקשתו.

זאת ועוד זאת, עיון בעובדות כתב האישום מגלה כי לנאשם מיוחסות מספר הפרות של תנאי הרישיון כאשר רק אחת מן ההפרות מתייחסת לעבודה ללא היתר רעלים . לפיכך מצאתי כי הגם אם יוכח על ידי הנאשם כי היה בידיו היתר רעלים תקף במועד הרלבנטי לאישום הרי שעדיין יעמוד כתב האישום על כנו.

בכל הנוגע לטענתו השנייה של ב"כ הנאשם לפיה, הואיל ובסופו של יום דבר פינוי הרעלים ופסולת הרעלים בהתאם לצו פינוי רעלים בוצע לשביעות רצון המשרד להגנת הסביבה הרי שקמה לנאשם טענת השתק לעניין השלכת פסולת ברשות הרבים -

עיון בסעיף 4 לכתב האישום מגלה, כי הנאשם איננו מואשם בהפרת צו פינוי הרעלים אלא, מואשם בכך שביום 24/5/08 או בסמוך לכך , השליך פסולת חומר מסוכן ברשות הרבים, ובכך הפר את תנאי רישיון העסק הקובעים את דרך הטיפול בפסולת חומר מסוכן וכן את האיסור על השלכת כל פסולת שהיא מחוץ למפעל. זאת בעוד הצו שהוצא על ידי המשרד להגנת הסביבה ביום 18/4/08 הורה על פינוי החומרים המסוכנים מהמפעל אל רמת חובב, לאחר השריפה שהתרחשה במקום ביום 17/4/08. מדובר בצו ספציפי שהוצא בעקבות אירוע השריפה ושכלל רשימת רעלים שאוחסנה בעסק עובר לאירוע השריפה.

על פני הדברים לא מצאתי כי ישנו קשר כלשהו בין צו פינוי רעלים שהוציא המשרד להגנת הסביבה לבין המפורט בסעיף 4 לכתב האישום ומכאן, שלא מצאתי כי ישנו חסם דיוני המונע מהמאשימה להגיש את האישום שבסעיף 4 .

בכל הנוגע לטענתו השלישית של ב"כ הנאשם לפיה, תקנות רישוי עסקים (סילוק פסולת חומרים מסוכנים), תשנ"א- 1990, בטלות מעיקרן בהיותן בלתי מסוימות, גורפות באופן בלתי סביר ומשכך, אינן ישימות –

ב"כ הנאשם לא תמך טענתו זו בכל אסמכתא משפטית ובכלל זה בפסיקה רלבנטית אלא, טען טענה זו בעלמא. למעלה מן הצורך אציין כי עיון בתקנות האמורות מגלה כי הן אמנם כלליות ואולם עיון מעמיק יותר מגלה כי הן מפנות למקורות אחרים שבהם נמצא הפירוט הנדרש.

כך למשל "חומר מסוכן" מוגדר בסעיף ההגדרות כ " חומר, בעל מספר או"מ כמפורט בספר הכתום, בכל מצב צבירה, וכמתואר בחלק א' בתוספת הראשונה לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים