עירית אשדוד נ' פריד

החלטה

נגד הנאשם, פריד אשר, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה בניגוד לתנאי רישיון בכל הקשור לאיכות הסביבה , תוך שפעל ללא היתר רעלים בתוקף ותוך אחסון חומרים מסוכנים באופן לקוי – וכל זאת בניגוד לסעיפים 4,7, 14, 43, ו 16 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח- 1968 ובניגוד לצו רישוי עסקים ( עסקים טעוני רישוי) , התשנ"ה – 1995 פריט 4.7 .

ב"כ הנאשם בבקשתו טוען כי המידע הנכלל בתיק היתר הרעלים של הנאשם במשרד להגנת הסביבה, החל משנת 97 הוא בבחינת חומר חקירה , הנוגע לאישום , בהתאם להוראות סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982 (להלן: "החוק") וזאת מן הטעם כי בעדויות התביעה ישנה התייחסות למדיניות המשרד להגנת הסביבה כלפי הנאשם בעניין מתן היתרי רעלים החל משנה זו. לדבריו, המצג אותו הציג המשרד להגנת הסביבה כלפי הנאשם בנוגע להיתר האמור החל משנת 97' נוגע ללב ליבו של האישום.

לטענת ב"כ המאשימה אין מדובר בחומר חקירה כמשמעותו בחוק. לטענתה , תיק היתר הרעלים מצוי ומנוהל אצל המשרד להגנת הסביבה כנותן האישור וכי במידה ולנאשם טרוניות בדבר התנהלות המשרד להגנת הסביבה כלפיו , היה עליו לפעול באמצעים המנהליים החוקיים אשר עמדו לרשותו. לדידה הואיל וכתב האישום בעובדותיו מתייחס לאירועים מסוימים שהתרחשו במועדים נקובים, אין מקום לפרוש את היריעה למחוזות שאינם נוגעים לסוגיה שבמחלוקת.

דיון והכרעה:

סעיף 74 לחוק, שעניינו עיון בחומר החקירה לא הוגדר על ידי המחוקק בהגדרה ממצה אלא נקבעו בפסיקת בתי המשפט מבחנים כלליים שיסייעו לזהותו ככזה. תכליתה של זכות העיון בחומר החקירה היא לאפשר לנאשם הזדמנות מלאה להכין את הגנתו נגד האישומים המיוחסים לו. הפירוש שניתן לצמד המילים "חומר חקירה" הינו פירוש מרחיב והכולל בחובו כל חומר שקשור באופן ישיר או עקיף לאישום והנוגע ליריעה הנפרשת במהלך האישום הפלילי.

יחד עם זאת, נקבע בפסיקה כי אין להפליג למרחקים ולכלול בגדר מונח זה ראיות שהרלבנטיות שלהן לתביעה הפלילית היא רחוקה ושולית ( בג"ץ 233/85 עלי אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט (4) 124 ). מכאן עולה כי לא כל ספקולציה מרחיקת לכת של הסנגור עשויה לשמש תשתית מספקת להגדרת חומר חקירה, ואין די בתקווה בלבד כי בתיק מסוים יימצא חומר שעשוי להועיל לנאשם כדי לכלול אותו בהגדרת "חומר חקירה".

בנוסף עולה מהפסיקה כי, בדרך כלל עצם העובדה כי החומר אינו נמצא כלל בידי התביעה מעיד על כך שאין מדובר בחומר חקירה כלל שכן, החומר לא נמצא על ידה כרלבנטי לחקירה והוא אינו חלק מתשתית האישום שמפניו על הנאשם להתגונן. ( בש"פ 1327/96 אריה דרעי נ' מדינת ישראל ( טרם פורסם וראה גם: בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (1) 376).

על פי סעיף 74(ג) לחוק נקבעה פרוצדורה לפיה הבקשה לעיון בחומר חקירה תידון במידת האפשר בפני שופט שאינו השופט הדן באישום.

עיון בכתב האישום מלמד כי הנאשם מואשם בגין אירועים ספציפיים שהתרחשו בשנת 2008 בעוד בעניין שלפני ביקש ב"כ הנאשם מבית המשפט , המותב הדן באישום , חומר החל משנת 97' שאינו מצוי כלל בידי התביעה משום העובדה שלא נמצא על ידה כרלבנטי לאישום.

בהתאם לסעיף 74(ד) לחוק בעת הדיון בבקשה לעיון בחומר החקירה יעמיד התובע את החומר שבמחלוקת לעיונו של בית המשפט על מנת שיכריע במחלוקת. אך לא כך הם פני הדברים לגבי החומר שאינו ברשות התביעה כלל.

הטעמים אותם פורש ב"כ הנאשם בבקשתו לפיהם בחומר המבוקש ישנה התייחסות של המשרד להגנת הסביבה כלפי הנאשם בעניין מתן היתרי רעלים וכי בחומר המבוקש ישנו מצג שהוצג על ידי המשרד להגנת הסביבה כלפי הנאשם בנוגע להיתר – הינם טעמים כלליים ובלתי מפורטים ולא ברור כיצד הם רלבנטיים לאישום הספציפי בו מואשם הנאשם.

מקבלת אני את העמדה לפיה "אין חקר לתבונת סנגור מוכשר ואין לנחש כיצד היה יכול לנצל את החומר הנמצא בפניו" ( ראה לעניין זה : ע"פ 34/50 יעקב מלכה ואח' נגד היועץ המשפטי לממשלה , פד"י ד' (1) עמ 429- 433) יחד עם זאת, ובהינתן העובדה כי הבקשה שבפני אינה מפורטת דיה והיא חולשת על פני תקופה הארוכה מעשור, אין בידי לקבלה.

כבר נקבע בפסיקה כי " סקרנות לשמה, רצון להשיג חומר לתכליות זרות "להגנת הנאשם" ונכונות לצאת ל"מסעי דיג" שמא ימצא דבר שיסייע להגנה- אין בהם די" ( ראה לעניין זה: בש"פ 1327/96 חה"כ הרב דרעי מ' מדינת ישראל (לא פורסם) .

בסיכומם של דברים, אני קובעת כי בעניין שבפני לא שכנעני ב"כ הנאשם כי החומר המבוקש יהא בו כדי ליהנות את הנאשם בהגנתו.

נוכח המקובץ אני קובעת כי החומר המבוקש איננו בגדר חומר חקירה ומכאן שהבקשה נדחית.

יחד עם כל האמור ובהינתן הסכמתה של ב"כ המאשימה להעביר לעיונו של הנאשם את החומר הנוגע לתיק היתר הרעלים משנת 2008, שהינה השנה נשואת האישום, הנני מורה כי כך יעשה.

ב"כ המאשימה תעביר החומר האמור לב"כ הנאשם תוך 30 יום מהיום.

המזכירות תשגר העתק מהחלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ט טבת תשע"א, 26 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.