עירית אופקים נ' ועקנין ואח'

החלטה

גזר הדין הכולל בין היתר, ביטול הרשעתו של הנאשם 1, הוקרא לנוכחים באולם.

לאחר שתחזור מערכת נט המשפט לפעולה, יחתם גזר הדין במערכת וישלח לצדדים.

ניתנה והודעה היום ט' טבת תשע"א, 16/12/2010 במעמד הנוכחים.

איתי ברסלר-גונן, שופט

גזר דין לנאשמת 2 וגמר דין לנאשם 1

הנאשמים הורשעו, כאמור בהכרעת דינו של כב' השופט אקלסרד מיום 13.10.09, בעבירות לפי סעיפים 145(א) ו- 204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 [להלן: "החוק"] בכך שבנו מבנה ועשו שימוש ללא היתר במספר מבנים במקרקעין הידועים כגוש 39567 מגרש 57 רח' החבצלת 1 בשכונת בית וגן באופקים [להלן: "המקרקעין"]. הבניה הבלתי חוקית בה הורשעו הנאשמים הינה של מחסן מפח ואיסכורית בשטח של 40 מ"ר. עוד הורשעו הנאשמים בשימוש ללא היתר באותו מחסן וכן בשימוש ללא היתר בתוספת מרפסת מקורה בקירוי רעפים ובשימוש בשינוי חזיתות המבנה ללא היתר, לרבות שימוש בפתח דלת שנפרץ ללא היתר, כל זאת במקרקעין האמורים.

הנאשמים זוכו מעבירות הבניה של המרפסת ושל שינוי החזיתות.

המאשימה, בטיעוניה לעונש, עמדה על חומרת העבירה ועתרה לקנס של 25,000 ₪ וכן לצו הריסה לכל תוספות הבניה, לרבות תוספות הבניה בהן הורשעו הנאשמים רק בשימוש בהם ולא בבנייתם.

הסנגור מצידו, ביקש לבטל את ההרשעה ולהסתפק בחתימה על התחייבות. לטענת הסנגור, הנאשם 1 הוא מפקד תחנת כיבוי אש בעוטף עזה ובמרכז אשכול, תחנה אשר מטפלת בכל היישובים שבעוטף עזה. הסנגור הפנה למסמכים שהגיש לבית המשפט, האחד של סגן ראש המועצה האזורית אשכול והשני של המפקד הישיר של הנאשם באיגוד הערים לשירותי כבאות.

שני המכתבים משבחים פעילותו של הנאשם, מקצועיותו ואחריותו, התמסרותו לתפקיד והיותו מקובל על ממוניו ושאר הכבאים עימם עובד.

לטענת הסנגור, הרשעתו של הנאשם 1 תביא לפיטוריו או תפגע מאוד בתפקודו, ובאפשרות קידומו, הואיל ובמערך הכבאות נדרש רישום פלילי נקי. לפיכך, כך נטען, הרשעתו של הנאשם 1 תפגע בתחנת הכיבוי וההצלה שבעוטף עזה.

לטענת הסנגור, אין מדובר בעבריינים אלא בשני אנשים הפועלים על פי החוק. הנאשמת 2, כך נטען היא אישה חולה. עוד נטען לגבי הנאשמת 2 כי לא יהיה ראוי וצודק לבטל רק את הרשעתו שלה נאשם 1 ועל כן עתר הסנגור לבטל גם את הרשעתה של הנאשמת 2, ולעשות דין אחד לשני הנאשמים.

הדיון

השיטה של "נבנה ולאחר מכן נקבל היתר" היא שיטה פסולה שלא רק שעושה את החוק פלסתר אלא שהיא מעניקה יתרון לפורעי החוק על שומרי החוק. לא בכדי הוכרה עבירת הבניה כמכת מדינה וכבר נפסק שמדיניות הענישה צריכה להיות מחמירה [ראו למשל רע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית "אונו", פ"ד נו(3) 49; ע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29], כזו שתאיין את התועלת הכלכלית הצומחת לעוברים על חוקי התכנון והבניה [רע"פ 6665/05 מריסאת נ' מדינת ישראל (פורסם במאגר "נבו")]. תועלת כלכלית זו, יכולה להיות התועלת הנובעת מבניה מוקדמת יותר.

קיומו של היתר בניה הוא שלב-בלעדיו-אין בהליך בניה וההיתר עצמו הוא דבר מוחשי שעל המבקש לבנות לאחוז בו בידו טרם יניח את אבן הפינה. כל פעולת בניה הקודמת לקבלת היתר היא בבחינת עשיית דין עצמי שאין לתת לה יד. גם שימוש במבנה שנבנה ללא היתר הוא עבירה שיש להוקיעה, שאם לא כן יוכלו עברייני הבניה להתחמק לא רק מהעונש אלא גם מהצורך להסדיר את הבניה טרם עשותם שימוש בה.

בצד הרצון להילחם בתופעת הבניה הלא חוקית, יש כמובן לבחון כל מקרה ונאשם לגופם. מעבר למצבו האישי של הנאשם, יש לבחון, בין היתר, את היקף החריגה, מספר החריגות והמקרים בהם הורשע הנאשם, מידת ההנאה של הנאשם מהחריגות השונות, את ייעודן של חריגות הבניה, וגם את ההליכים שנעשו להסדרת החריגות.

כאמור, הנאשמים הורשעו בעבירה של בניה ללא היתר לגבי מבנה אחד (המחסן) ובשלוש עבירות נוספות של שימוש ללא היתר [במחסן, במרפסת המקורה ובשינויי החזיתות]. הלכה היא שבית המשפט רשאי לחשב את גובה הקנס בגין עבירה על החוק, לפי מספר המבנים אשר נבנו, אף אם פורטו באישום אחד בכתב האישום [רע"פ 913/09 דידי נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה שמעונים (פורסם במאגר "נבו"), וכן ראו רע"פ 8701/08 מלכה וונש נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה – לודים (פורסם במאגר "נבו")]. העונש המירבי על כל עבירת בניה או שימוש הוא כיום 75,300 ש"ח [סעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977].

הנאשמים הורשעו בעבירה של שימוש אולם תקופת השימוש לא נתחמה כדבעי, לא בכתב האישום, ולא בהכרעת הדין. משכך, לא ניתן להשית על הנאשמים קנס בגין העבירה הנמשכת, לפי סעיף 61(ג) לחוק העונשין.

צו הריסה:

במסגרת טיעוניו לעונש, טען הסנגור כי הרשעה בעבירה של שימוש אינה מאפשרת סנקציה של צו הריסה.