עירית אום-אל-פחם נ' מחאמיד ואח'

החלטה

1.לפניי בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

2.בתביעה שהגישה המבקשת כנגד המשיבים ואחרים – בסדר דין מקוצר, עתרה היא כי בית המשפט יורה על פינוי המשיבים מן הנכסים שבבעלותה, בהיותם מסיגי גבול כן טענה המבקשת כי המשיבים ואחרים משתמשים בקרקע בניגוד לייעודה על פי התב"ע, וללא היתר בנייה כדין. המבקשת עתרה, כאמור, כי המשיבים יפנו את המקרקעין אותם הם מחזיקים מכל אדם וחפץ.

3.המשיבים 2-3 הגישו בקשת רשות להתגונן, ובקשתם התקבלה בהחלטה מיום 19.06.12 בכפוף להפקדת סכום כספי בסך 30,000 ₪ כל אחד, אולם המשיבים הנ"ל לא הפקידו את הסכום במועד.

4.משכך, הוגשה כנגד המשיבים ואחרים בקשה למתן פסק דין, והבקשה התקבלה בפסק דין מיום 23.10.12 (כב' הרשמת הבכירה קרן מרגולין-פלדמן).עפ"י פסק הדין, הורה בית המשפט על פינוי המשיבים מן החלקות שבבעלות המבקשת, להרוס את המבנים שהקימו עליהן ולמסור את החלקות כשהן נקיות מכל אדם וחפץ לידי המבקשת.

5.המבקשת טוענת בבקשתה כי המשיבים לא ערערו על פסק הדין, ועל כן הוא הפך חלוט, אך עם זאת לא פינה אף לא אחד מן המשיבים את המקרקעין מושא צו הפינוי. המבקשת ציינה בבקשתה כי אי פינוי המקרקעין מסב לה נזק, שכן הדבר מעקב עבודות פיתוח המתוכננות על המקרקעין, ואף קיים חשש שתקציבים שאמורים להתקבל ממשרדי הממשלה לתורך העבודות הנ"ל לא יינתנו למבקשת. על כן עתרה המבקשת לכוף על המשיבים לקיים את הוראות פסק הדין בקנס או במאסר.

6.במעמד הדיון ביום 30.06.13 חזרה המבקשת על בקשתה. יצויין כי במעמד הדיון הוגש הסכם המסיים את הסכסוך בין המבקשת למשיב 1, וכי המשיב 2 לא התייצב לדיון, על אף שניתן כנגדו צו הבאה. המשיב 3 לא הגיש טענות בכתב, אולם התרתי לו לטעון טענותיו במעמד הדיון. המשיב 3 טען כי מדובר באכיפה בררנית על רקע פוליטי.

דיון והכרעה

7.השאלה הראשונה בה עליי להכריע, אף שהצדדים לא העלו טענה זו בפניי, הינה האם הדרך הנאותה לאכוף פסק הדין, הינה באמצעות בקשה על פי פקודת ביזיון בית המשפט.

8.על פי הפסיקה, הליך הביזיון הינו הליך שיורי, אשר יינקט רק אם מוצו ההליכים האפשריים האחרים (ראו: א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, 2009) עמ' 857).

דברים נכוחים נאמרו בעניין זה ברע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט פ"ד נט(4) 49, 58: 

"מקובל לראות ב[הליך הבזיון] הליך שיורי, לאחר שההליכים האחרים האפשריים נבחנו או מוצו. פסיקתו של בית-משפט זה חזרה והדגישה כי השימוש בכלי אכיפתי זה שפגיעתו עשויה להיות קשה צריך להיות מוגבל רק למקרים מתאימים, וכי אין להיזקק להליכי ביזיון בית-המשפט כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית".

כן ראו הדברים שנאמרו לאחרונה בבשפ 4072/12 ‏ ‏פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (‏7.4.2013) היפים לענייננו:

"בניתוח יחסי הגומלין שבין דרכי האכיפה השונות העומדות לרשותה של הערכאה השיפוטית שומה עלינו לזכור, כי בסופו של יום מטרת השימוש באמצעי האכיפה היא לכפות ציות לציוויה של הערכאה השיפוטית (ראו: סטיבן גולדשטיין "יחסי הגומלין בין דרכי אכיפת הוראות לא-כספיות של בתי משפט – עקרון הדרך החמורה פחות" משפטים ט"ז (תשמ"ו) 176, 183; להלן: גולדשטיין), ובפרט אמורים הדברים ביחס להוראת סעיף 6 לפקודת הבזיון (ע"א 24/78 ויטקו כימיקלים נ' סלמאן פ"ד לג(3) 101, 106 (1979); ע"א 88/71 דסקלה נ' מדינת ישראל פ"ד כו(1) 350, 354 (1972)). כל עוד לא מוצה הפתרון האכיפתי החלופי, החריף פחות, יועדף הלה, ואולם אם אין פתרון חלופי או שהלה לא השיג את יעדו – לכפות ציות, אזי תופעל פקודת הבזיון".

9.דהיינו, אף אם עקרון-היסוד של דיני האכיפה של הוראות בתי-המשפט קובע חובה לנסות קודם את הדרך החמורה פחות, עקרון זה אינו מחייב דחיית הליך חמור יותר בכל מקרה שניתן באופן תיאורטי להיעזר בהליך חמור פחות. תוצאה זו מחויבת רק כאשר השימוש בהליך חמור פחות הינו מעשי וממשי. קל-וחומר שניתן להיעזר בהליך חמור יותר כאשר ניסו לאכוף את הוראת בית-המשפט בשימוש בהליך חמור פחות והניסיון נכשל. עקרון הדרך החמורה פחות אינה שוללת שימוש בשום הליך, אלא רק קובעת סדר עדיפויות בשימושם (ראו: סטיבן גולדשטיין "יחסי הגומלין בין דרכי אכיפת הוראות לא-כספיות של בתי משפט – עקרון הדרך החמורה פחות" משפטים ט"ז (תשמ"ו) 176, 194-195).

10.בענייננו, לא נטען כי ננקט הליך לביצוע פסק הדין בהוצאה לפועל וכי הליך זה נכשל, או כי אין אפשרות לבצע פסק הדין במסגרת ההוצאה לפועל. על כן, לאור אופיו המעין פלילי של הליך הביזיון, לאור הסנקציות אשר בית המשפט מוסמך להשית על מי שמבזה את פסקיו, ראוי כי המבקשת תנקוט תחילה בדרכים אחרות לביצוע ההוראה השיפוטית, אשר פגיעתם המשיבים פחותה, ובענייננו, בהליך הוצאה לפועל, המוסדר בסעיף 64 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967.

11.סוף דבר, הבקשה נדחית ביחס למשיבים 2-3.

12.אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ג תמוז תשע"ג, 01 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: