עיריית תל-אביב נ' עמר ואח'

פסק דין – נתבע 4

תביעה כספית בסך 1,208,234 ₪ בגין חוב ארנונה וחיובים עירוניים נוספים.

התביעה הוגשה כנגד ארבעה:

חברת צוציכיף בע"מ (להלן: "החברה") – מי שהפעילה עסק לפעילויות ילדים בנכס בדרך השלום 5 בתל אביב (להלן: "הנכס");

מירב עמר (להלן: "מירב") – מי שרשומה כמנהלת בחברה ומי שנרשמה כמחזיקה בנכס כאמור יחד עם החברה;

ירון עמר (להלן:"ירון") בן זוגה של מירב, מי שהיה רשום כמחזיק בנכס יחד עמה ועם החברה בתקופות שונות;

עופר ג'אן (להלן: "עופר") – מי שמחזיק ב-100% מהונה הרשום והמונפק של החברה.

כבר בראשית הדברים יצוין שכנגד החברה ניתן פסק דין בהעדר הגנה;

ירון ומירב נמצאים בהליכי פשיטת רגל ועניינם מתנהל במסגרת אותו הליך, והדיון בפסק דין זה מתייחס לתביעת התובעת את עופר.

בתמצית שבתמצית, ועל מנת להכניס את הקורא להיכל המחלוקת, תתוארנה העובדות וגדר המחלוקת בין הצדדים:

צוציכיף היא חברה שהחזיקה בנכס והיתה רשומה כמחזיקה בו. בחלק מהתקופה ולבקשת הנתבעים 1-3 חלק מהחוב הוסב על שם החברה בלבד;

החברה לא שילמה את דמי הארנונה בגין הנכס (למעט תשלומים בודדים כפי שיפורט להלן בהמשך פסק הדין) מאז תחילת החזקתה בו מאז יוני 2005.

החברה הודיעה לתובעת על הפסקת פעילותה ביום 31.8.09, ומאז אף חדלה מלהתקיים כחברה פעילה.

מרכזו של הדיון הוא בשאלת אחריותו האישית של עופר לחוב הארנונה של החברה, מכוח הרמת מסך, או מכוח הוראות סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב), תשנ"ג – 1992 (להלן: "חוק ההסדרים"), כפי שנתבע.

הרמת מסך:

עופר הוא מי שמחזיק במלוא הון המניות של החברה. על כך אין, ולא יכול להיות חולק; עופר גם אינו רשום כמנהל בחברה.

האם יש לחייב את עופר בחוב הארנונה בעילת הרמת המסך? אינני סבור כך.

טוענת התובעת בכתב התביעה כי החברה החזיקה בנכס במשך שנים רבות ולא שילמה את תשלומי הארנונה והחיובים הנוספים ואי התשלום לא נבע בשל קשיים כלכליים של החברה, כי אם ממהלך מתוכנן היטב של הנתבעים מירב ועופר שעשו בחברה שימוש ציני ופסול במטרה להשתמט מתשלום הארנונה ואגרת המים.

התובעת טוענת כי המדובר במהלך מתוכנן מראש, בכוונה להונות את התובעת ולהתעשר על גבה שלא כדין.

עוד טוענת התובעת כי התנהלות הנתבעים מירב ועופר בהעדפת נושים, פסולה ויש בה כדי לקפחה ולהונות אותה, תוך פעולה בחוסר תום לב המגיע עד מרמה של הציבור.