עיריית תל-אביב נ' נוריאלי ואח'

פסק דין

1.לפני תביעה לפינוי וסילוק יד ולחיוב בגין דמי שימוש ראויים.

העובדות הצריכות לעניין

2.רשות הפיתוח והקרן הקיימת לישראל הן הבעלים הרשום של מקרקעין בשטח של כ-26,000 מ"ר, הידועים כחלקה 95 בגוש 7066 בתל אביב. ביום 17/3/1991 נרשמה לטובת התובעת (להלן – העירייה) הפקעה, לפי סע' 19 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, ולפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965, על שטח של 3,430 מ"ר מתוך המקרקעין. (ראה נסח רישום מקרקעין, נספח א' לכתב התביעה, וכן ילקוט הפרסומים (התשנ"א), 121). השטח שהופקע על ידי העירייה מצוי בין רחוב ר' ישראל מסלנט 42-44, לרחוב גולומב בתל אביב. בחלקו הדרומי של השטח בנוי בית הספר "אור ישראל" של רשת "בית יעקב". חלקו הצפוני של השטח, מגודר ומוחזק על ידי הנתבעים. שטח זה הוא השטח שבמחלוקת (להלן – השטח או המקרקעין).

התביעה

3.העירייה היא בעלת השטח מכוח הפקעה שהושלמה כדין ונרשמה בלשכת רישום המקרקעין בשנת 1991. על פי תב"ע 590 משנת 1968 חלק מן החלקה מיועד ל"שטח ציבורי פתוח". הנתבעים פלשו לשטח של כ-1,564 מ"ר משטח החלקה שבבעלות העירייה. (כך על פי כתב התביעה. במסמכים מאוחרים יותר של התובעת נרשם כי מדובר בשטח של 1921 מ"ר. ראה סעיף 4 לכתב תביעה לעומת חו"ד המודד מטעם התובעת; סעיף 3 לתצהירה של גב' חנה בר רומנו; וסעיף 12 לסיכומי התביעה). פלישת הנתבעים התגלתה בחודש יוני 1999, ומיד לאחר מכן נשלחה אל הנתבעים דרישת פינוי. בחודשים יולי-אוגוסט 1999 התקיימו פגישות בין הצדדים והנתבעים נדרשו להציג בפני התובעת מסמכים המעידים על זכותם הנטענת במקרקעין. הנתבעים לא עשו כן, אך הוסיפו להחזיק בשטח.

4.הנתבעים מחזיקים במקרקעין השייכים לתובעת ללא הסכמתה וללא זכות שבדין, ועל כן מבוקש להורות על פינויים מהמקרקעין, ולחייבם בתשלום דמי שימוש ראויים. דמי השימוש הראויים עומדים על סך של 18,000 דולר לשנה, ובחישוב של 7 שנים לאחור (מחמת התיישנות), מדובר בסך של 126,000 דולר. במועד הגשת התביעה עמד סכום זה על סך של כ-572,000 ₪. לצרכי אגרה העמידה התובעת את תביעתה על סך של 550,000 ₪ בלבד. עוד מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים בתשלום של 1,500 דולר לחודש בגין דמי שימוש ראויים מיום הגשת התביעה ועד למועד פינוי המקרקעין בפועל.

הגנה

5.בפי הנתבעים טענות שונות שעניינן אי תקינות הליך ההפקעה. עוד טוענים הנתבעים כי דן התביעה להימחק מחמת חלוף הזמן לביצוע התב"ע למטרות שלשמן נעשתה ההפקעה. הנתבעים טוענים גם להתיישנות, שיהוי, הטעיה והשתק. במישור העובדתי טוענים הנתבעים כי אבי המשפחה החל להשתמש בשטח עוד בשנת 1947. הורי הנתבעים היו זכאים להירשם כבעלים מתוקף הסכמים עם הבעלים המקוריים של הקרקע ומתוקף חזקה מרובת שנים. הרישום לא בוצע מחמת טרדות הזמן, וקשיי התמצאות. מטעמים אלה סרבו הנתבעים להצעות פינוי נדיבות אשר הוצעו להם על ידי התובעת בשנת 1999 כנגד פינוי השטח.

ראיות הצדדים

6.מטעם התובעת העידו: גב' חנה רומנו-בר, מנהלת מח' פקוח ורישום בעירייה; מר ברוך דוד, שמאי מקרקעין; גב' מירה ירקוני, מנהלת מד' תצ"א בעירייה; ומר לרר דניאל, מודד מוסמך.

מטעם הנתבעים העידו: מר נוריאל נוריאלי, הנתבע 1; מר לוי אברהם; ומר מקאייס שמשון.

דיון

7.לצורך הכרעה במחלוקת יש לברר את זכויות העירייה בשטח, מחד גיסא, ואת זכויות הנתבעים בשטח, מאידך גיסא. ככל שיימצא כי לעירייה זכויות בעלות בשטח, כי אז עובר הנטל אל כתפי הנתבעים להוכיח את זכותם להחזיק בשטח. אם לא יעמדו הנתבעים בנטל זה יינתן נגדם צו לסילוק יד. במסגרת זו תיבחן צדקת הסעד לתשלום דמי שימוש ראויים. עוד זאת, במהלך הדיונים חזרו בהם הנתבעים מטענת ההתיישנות (ראה פרוטוקול והחלטה מיום 15.2.2009).

מעמדה של התובעת במקרקעין

8.סעיף 125(א) לחוק המקרקעין התשכ"ט- 1969 (להלן :'חוק המקרקעין') קובע:

"רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו, אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין תשכ"ט- 1969".

על פי נסח המקרקעין (נספח א' לכתב התביעה) עסקינן במקרקעין מוסדרים, כאשר כלל השטח בבעלות רשות הפיתוח וקרן קיימת לישראל. מנסח הרישום ניתן ללמוד כי לטובת התובעת נרשמה הערה ביום 17.3.1991 בגין הפקעת שטח של 3,430 מ"ר, לפי סעיף 19 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: 'הפקודה'). עובר לרישום ההערה פורסמה הודעה בדבר ההפקעה בילקוט הפרסומים מס' 3805 מיום 18.10.1990.

9.וכך נקבע בסעיף 19 לפקודה, שכותרתו: "הקניה ורישום", ואשר חל בשינויים המחוייבים גם על הפקעת מקרקעין שנועדו בתכנית לצרכי ציבור, על ידי הוועדה המקומית לתכנון ולבניה (סע' 188, 190 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965):

"(1)בכל זמן לאחר שתפורסם ברשומות הודעה לפי סעיף 5 יהיה שר האוצר רשאי להכריז, בהודעה שתתפרסם ברשומות לפי טופס ו' שבתוספת, שאותה קרקע תהיה מוקנית לו החל מאותו תאריך, שיהיה תאריך פרסומה של אותה הודעה ברשומות, או תאריך שלפני אותו תאריך או לאחריו, ככל אשר יפורט באותה הודעה: בתנאי שאפשר יהיה לפרט תאריך הקודם לתאריך פרסומה של אותה הודעה, רק אם נקנתה החזקה בקרקע לפי הפקודה הזאת קודם לפרסומה של הודעה לפי סעיף זה, והתאריך המפורט לא יהיה תאריך הקודם לתאריך שבו נקנתה החזקה באותו אופן.