עיריית תל-אביב נ' מזרחי (חסויה)

פסק דין

1

בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בת"א- יפו (כבוד השופט מ. קליין) מיום 2.2.09 בת.א. 174714/08,לפיו נדחתה הבקשה לביצוע שטר שהגישה המערערת נגד המשיבה.

השאלה הטעונה הכרעה בערעור זה הינה האם ניתן לממש שטר שניתן ע"י צד שלישי לצורך תשלום ברירת קנס של נאשם, לאחר שזה האחרון הלך עולמו, ובטרם הגיע מועד פרעונו.

רקע עובדתי

המשיבה הינה בתה של המנוחה מלכה מרום ז"ל, שהלכה לבית עולמה ביום 18.4.08 (להלן:"המנוחה"). טרם פטירתה, נרשמו לחובת המנוחה דוחות מסוג ברירת קנס בגין חניה במקום אסור, ואלו שולמו, במסגרת הסדר שנערך עם עירית תל אביב יפו- המערערת, באמצעות שיקים מעותדים שנמשכו ע"י המשיבה.

עם פטירת האם, סירבה המשיבה להמשיך ולשלם את השיקים שטרם הגיע מועד פרעונם, בטענה כי מדובר בקנס שמהותו פלילית, המתבטל מאליו עם פטירת הנאשם. המערערת, לעומתה, סברה כי עסקינן בתשלום אזרחי שבוצע ע"י צד שלישי, אשר לו מעמד עצמאי, ומשכך הגישה את השיקים הנותרים, ע"ס 500 ₪ כ"א, לביצוע. יצויין כי מההודעה שהוגשה ע"י המערערת, לבקשת בית המשפט, עולה כי מדובר בהסדר כספי בגין מגוון עבירות חניה שבוצעו באמצעות רכב הרשום ע"ש המנוחה: חניה ללא כרטיס, חניה בתחנת אוטובוס, חניה בתחום תמרור אין עצירה, חניה בתוך צומת, חניה על מדרכה ועוד, וכי מועדי הפרעון של השיקים שטרם נפרעו- מאוחרים למועד הפטירה.

המשיבה הגישה התנגדות לביצוע שטר וזו הועברה להכרעת בימ"ש קמא.

פסק הדין

בימ"ש קמא קבע כי שורש עסקת היסוד, בגינה ניתנו השטרות נשוא העניין, נעוץ בהליך פלילי, ולפיכך פוקע החיוב הכספי הכרוך בו, וזאת מכח הוראת סעיף 236 לחוק סדר הדין הפלילי[נוסח משולב] התשמ"ב-

1982 (להלן:"החסד"פ), הקובע כי עם פטירת נאשם ייפסק כל הליך פלילי נגדו. בימ"ש קמא סבר כי כשם שלא ניתן היה לממש שיקים שהוצאו ע"י המנוחה עצמה לצורך תשלום הקנס, כך אין ניתן לממש שיקים שניתנו ע"י צד שלישי לאותה מטרה.

טענות בעלי הדין

לטענת המערערת, שגה בימ"ש קמא בפנותו אל כללי המשפט הפלילי לצורך הכרעה בסוגיה, שכן לדעתה, עסקינן בסוגיה שטרית המצויה בד' אמות המשפט האזרחי. לחילופין, דין הערעור להתקבל לשיטתה, גם אם הפתרון מצוי במתחם הפלילי, שכן הוראת החיקוק המתאימה הינה סעיף 229(ח) לחסד"פ, הקובע כי שעה ששילם אדם את הקנס- רואין אותו כאילו הודה, הורשע ונשא את עונשו. לטענתה, ההליך הפלילי תם ונשלם, למות המנוחה אין עוד רלבנטיות, ועל הצד השלישי לשלם את השיקים שמשך.

המשיבה מאמצת את נימוקי בימ"ש קמא, ואף חוזרת על הנימוקים אותם העלתה בהתנגדות לביצוע שטר.

דיון והכרעה

1. לו נמשכו השיקים ע"י המנוחה- הנאשמת עצמה מחשבונה היא, הרי התשובה לשאלה אם ניתן לאכוף את פרעונם, לאחר פטירתה, היתה מוסדרת, לכאורה, בשתי מערכות דין שאינן מתיישבות זו עם זו: האחת- הפלילית, סעיף 236 לחסד"פ, הדן במות נאשם והקובע כי "נפטר אדם ייפסק כל הליך פלילי נגדו", והשנייה- השטרית, סעיף 78 לחוק ההוצל"פ, הקובע כי : "מת החייב, אין בכך כדי למנוע או להפסיק הליכים נגד עזבונו, בין שחולק העזבון ובין שטרם חולק..."

הערעור שבפנינו כרוך בשאלה נוספת הנובעת מהעובדה שהשיקים נשוא בקשת הביצוע, נמשכו ע"י צד שלישי, שאיננו הנאשם. השאלה הטעונה הכרעה היא האם עובדת פטירתו של הנאשם משליכה על השיקים שמשך הצד שלישי, ומפטירה אותו מחובת התשלום.

2. כדי להשיב על השאלה, יש לברור קודם לכן את מערכת הדינים החלה בענייננו, ולצורך כך יש לבחון קודם לכן את מהותה של עסקת היסוד, שעה שמוסכם, כאמור, עובדתית כי השיקים נמשכו ע"י המשיבה כדי לפרוע את הקנסות בהם חוייבה המנוחה בגין עבירות חניה, כי השיקים נמסרו למערערת קודם למועד פטירת המנוחה וכי זמני הפרעון של השיקים נשוא המחלוקת מאוחרים לפטירה.

3. עבירת חניה שמקורה בעבירת תעבורה, הינה עבירה מסוג ברירת משפט, בהתאם לאמור בסעיפים 228-230 לחסד"פ. מקבל הודעת תשלום הקנס רשאי לשלם את הקנס, או להגיש בקשה לביטולו, או להגיש בקשה להישפט. קביעת עבירת קנס כעבירה של ברירת משפט, כולל בעבירת תעבורה, אין בה כדי לפגוע בסמכות תובע להגיש בשל אותה עבירה כתב אישום.(סעיפים 228 (ג)(ד) לחסד"פ)

וכן, לא שילם אדם את הקנס ולא ביקש להישפט- תיווסף על הקנס תוספת פיגור בשיעור הקבוע בסעיף 67 לחוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן:"חוק העונשין"),ואף "יראו אותו, בתום המועדים הקבועים...כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת התשלום".