עיריית תל-אביב נ' ליאורה

פסק דין

1.בפני ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (כב' השופטת לימור בן שמן) מיום 30/10/11 בתיק ב/10777/09 ולפיו זוכתה המשיבה מעבירה של ביצוע עבירה של שימוש חורג ללא היתר, שהינה עבירה על סעיפים 145 ו- 204 (א) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק").

כתב האישום ייחס למשיבה עשיית שימוש חורג לצרכי גן ילדים, במקום שימוש מותר לצרכי מגורים, ביחידה בשטח של 58 מ"ר ברחוב הירקון 170 תל אביב (להלן: "היחידה") בהתאם להיתר בנייה מספר 249 מיום 30/9/49 (להלן: "ההיתר").

כתב האישום הוגש נגד נאשם נוסף אשר ההליכים בעניינו הותלו.

2.הכרעת דינו של בית משפט קמא:

בהכרעת הדין ציינה כב' השופטת, כי המשיבה הודתה שהיחידה משמשת לגן ילדים אך כפרה ביתר עובדות כתב האישום.

צוין, כי על המאשימה להוכיח, כי השימוש המותר ביחידה הוא שימוש לצרכי מגורים וכי ראיות המאשימה בעניין זה פגומות ולוקות בחסר.

העידה המהנדסת לוסטיק, כי היתר הבנייה מורכב מהיתר מילולי ותשריט אך לא הוצג היתר מילולי ותשריט מלא.

כמו כן העיד המהנדס אשל, כי על מנת לקבל תמונה מלאה יש צורך בהיתר מילולי, כריכת ההיתר ובתוכנית.

המהנדסת לוסטיק העידה כי ישנה תוכנית של ההיתר ופרוטוקול ביקורת גמר של תיק הבניין. (עמ' 1 שורה 17- 20, ת/2א', ת/2ב').

התוכנית של קומת הקרקע היתה קרועה וחלק מהיחידה נשוא כתב האישום חסרה בתוכנית. (ראה עדותה של המהנדסת בעמוד 2 שורות 7 – 13, עמ' 3 שורה 7).

המהנדסת העידה, כי החלק החסר הושלם על ידה בהתאם לאופן בניית הקומות העליונות. היא סברה שמדובר בתיקון מינורי והתיקון בוצע על ידה לאחר ייעוץ עם המחלקה המשפטית.

המהנדס אשל הופתע בחקירתו הראשית מהחסר בתוכנית שהוצגה לו במהלך חקירתו ומהקרע בה, אך השיב, כי במקרה זה היה משחזר את התוכנית על פי תוכניות אחרות. (עמ' 3 שורה 21).

על סמך הראיות שהוצגו בפני כב' השופטת הנכבדת, וגם על סמך הראיות שלא הוצגו בפניה, כמו היתר מילולי, תשריט מלא של ההיתר, הגיעה כב' השופטת למסקנה ולפיה אין די בראיות על מנת לבסס את המסקנה למעלה מספק סביר, כי השימוש המותר הינו למגורים בלבד.

מטעם המשיבה הוצגו בבית משפט קמא מסמכים מתיק הבניין אשר הצביעו על כך, שעמדת המאשימה בעת בדיקת תלונות משנת 2005 ו- 2007 היתה כי השימוש לגן ילדים אינו מהווה שימוש חורג.

כך למשל הוצג דו"ח ביקורת בשטח מיום 20/11/05 (נ/1), שם נכתב: "היתר מס' 249 מ 30.9.49 לא כתוב "מגורים" (אין דף ראשון – כריכה").

הוצג מסמך נ/2 – מכתב לגב' עציוני ממר אדיר שטיינר – סגן מנהל השירות, פניות הציבור וממונה חופש המידע בעיריית תל אביב, שבו נכתב, כי בבדיקת תיק הבניין לא נמצאו כל מסמכים המעידים באופן חד משמעי על ייעוד הנכס ולכן אין אפשרות לטפל בשימוש החורג כביכול במקום.

כב' השופטת נתנה אמון בעדות המשיבה אשר העידה בין היתר, כי היתה פעמיים בגנזך ההנדסה ולא מצאה את ההיתר וציינה, כי מסקנתה של המשיבה לפיה אין צורך בהשלמת ההליכים להגשת בקשה לשימוש חורג, אכן נבעה מהמסמכים המצויים בתיק הבניין וגם אם שגתה המשיבה במסקנתה וטעתה בכך שהיא הסתמכה על המסמכים אותם איתרה בתיק הבניין, עדיין עומדת לה הגנה בשל טעות במצב דברים על פי סעיף 34 יח' לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

סעיף 34 יח לחוק העונשין קובע:

"(א) העושה מעשה בדמותו מצב דברים שאינו קיים, לא יישא באחריות פלילית אלא במידה שהיה נושא בה אילו היה המצב לאמיתו כפי שדימה אותו.