עיריית תל-אביב נ' חוסן

פסק דין

1.בפני ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לעניינים מקומיים (כב' השופט גיא הימן) מיום 2/10/11 בתיק מס' 00044138709, לפיו זיכה ביהמ"ש את המשיבה מהעבירה שיוחסה לה בכתב האישום.

2.עפ"י הדו"ח, (נספח א' לערעור), החנתה המשיבה את רכבה ביום 16/12/09 בשעה 09:40 ברחוב טשרניחובסקי ליד בית מס' 11, במקום שבו מוצב תמרור "אין עצירה פרט לפריקה וטעינה".

הודעת תשלום הקנס הוצאה בהתאם לסעיף 6 (א) (2) לחוק העזר לתל אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו) התשמ"ד – 1983 (להלן: "חוק העזר").

3.התקיים דיון הוכחות בבימ"ש קמא. בפני ביהמ"ש העידו הפקח והנאשמת – המשיבה.

הפקח, אשר ציין על גבי הדו"ח עצמו, כי הוא המתין 10 דקות ולא ראה פעילות של פריקה וטעינה, העיד.

המשיבה העידה, כי יש לה מספרה לחיות בית והיא פרקה סחורה (גלונים של שמפו) והתעכבה בשירותים. לטענתה, היא חנתה במקום בין 10 – 12 או 15 דקות.

כב' השופט קמא קיבל את עדותה של המשיבה.

האמין לה, כי עסקה בפעילות של פריקת סחורה מכלי הרכב שלה לבית העסק המצוי בסמוך, וגם אם חלפו יותר מ- 10 דקות, אין לאמר, כי עסקינן בפעולה שהיא לא פריקה וטעינה.

4.תמצית טענות המערערת:

א)המערערת טענה, כי על פי הוראות החוק והפסיקה, לא ניתן לקבוע, כי המשיבה עסקה בפעולה של פריקה וטעינה ולפיכך, לא ניתן היה לזכותה.

ב)המערערת טענה, כי אין לקבל את קביעתו של בית משפט קמא, ולפיה פעולות פריקה וטעינה יכולות להכיל בתוכן פעולות נוספות מעבר לפריקה וטעינה. ולמעשה, פרשנותו של בית המשפט מרוקנת מתוכן את הוראות התמרור.

ג)המערערת טענה טענות גם בנוגע לכך, שבית המשפט התעלם מהסתירות ומחוסר העקביות אשר עלו מעדותה של המשיבה.

5.תמצית טענות המשיבה:

א)המשיבה טענה, כי תכליתו של התמרור האוסר חניה במקום שמיועד לפריקה וטעינה היא למנוע שיבוש חמור לתנועה ואילו במקרה דנן, לא נגרמה על ידה שום הפרעה לתנועה.

המשיבה ציינה בעניין זה, כי בבוקר הדיון בפני (12/12/11), שונה התמרור במקום וכבר אין במקום תמרור אין עצירה פרט לפריקה וטעינה.

ב)המשיבה טענה, כי יש לקבל את פרשנותו של בית משפט קמא בנוגע למונח "פריקה וטעינה".

ג)המשיבה ציינה, כי גם על פי עדותו של פקח העירייה אשר רשם את הדו"ח, ניתן להיווכח כי הוא לא המתין במקום 10 דקות על מנת לראות אם מתבצעת במקום פעולה של פריקה וטעינה אלא על פי עדותו הוא, הוא חזר למקום, וכאשר חזר למקום ראה שאין שם פעולה של פריקה וטעינה, אך הוא לא יכול לדעת, מה היה בין לבין במהלך אותן דקות.

6.לאחר עיון בטענות הצדדים, לא מצאתי כי יש מקום לבטל את פסק דינו של בית המשפט הנכבד ויש להותיר את זיכוי המשיבה בעינו.

א)בעניין זה אציין, כי בית משפט השתית את פסק דינו בעיקר על שיקולים של מהימנות ואמינות ואין מקום בנסיבות הקיימות לנקוט בצעד חריג ולהתערב בממצאיו.