עיריית תל-אביב נ' גבריאלי(עציר) ואח'

החלטה

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 6.4.14 ולפיו על המבקש לסלק ידו מהמקרקעין נשוא התובענה וכן לשלם למשיבה דמי שימוש ראויים בסך 1,000,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 18.5.06 וכן שכ"ט עו"ד בסך 75,000 ₪.

בפסק הדין ניתנה למבקש ארכה לביצוע הפינוי עד יום 14.5.14, מועד שהנו לטענת המבקש לפני חלוף המועד להגשת ערעור אותו בדעתו להגיש על פסק הדין הלוקה, לטענתו, בטעויות משפטיות ועובדתיות.

טענות הצדדים.

1.המבקש טוען כי פינויו מהמקרקעין, בהם מתגוררים ילדיו ובני זוגם תנחית עליהם מכה אנושה שאינה ניתנת לריפוי, ומספר משפחות ייזרקו לרחוב באופן מיידי. כן, לטענתו, עיכוב ביצוע פסק דין של פינויו ממקרקעין בהם מתגורר אדם, ניתן כדבר שבשגרה, למרות שעל פי תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), עצם הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק דין שניתן. המבקש טוען כי לא ייגרם למשיבה כל נזק מעיכוב ביצועו של פסק הדין כך שהמצב הקיים יישאר על כנו עד להכרעה בערעור.

2.בנוסף, טוען המבקש כי בידיו תצלומים עכשוויים המצביעים על מצבו של השטח, אותם בדעתו להגיש במסגרת הערעור.

3.לטענת המבקש סיכויי הערעור להתקבל טובים, וכי אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין, לא תהיה אפשרות להשיב את המצב לקדמותו היה ויזכה בערעור.

4.המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי מדובר למעשה מדובר בתביעה כספית. כן, לטענתה, אין בנימוקי המבקש כדי להצביע על סיכוי כלשהו, ולו קלוש, לזכות בערעור על פסק הדין שקבע, בין היתר, כי אין בעדויות כדי לבסס את טענות הנתבע בדבר שימוש שלו ושל משפחתו בשטחים ספציפיים וכן לא שימוש ארוך שנים כטענתו, וכי המשיבה הוכיחה שהנתבע לא החזיק במקרקעין עד שנת 1997, שאז פלש אליהם. לטענתה, נימוקי הערעור מושתתים, רובם ככולם, על תקיפתם של ממצאים עובדתיים ומהימנות, בהם לא נוטה ערכאת הערעור להתערב.

5.בנוסף, טוענת המשיבה, כי לא הוכח שהמקרקעין משמשים למגורי המבקש או מי מבני משפחתו, לאחר שהמבקש עצמו סירב לנקוב בשמות המחזיקים במקרקעין וטען כי הוא ובני משפחתו מחזיקים בבתים ברחוב ברנט 16 – 18 בלבד. רק בחקירתו הנגדית, התרצה המבקש ונקב בשמות גורמים המחזיקים, לטענתו, במקרקעין. לטענת המשיבה יש לתת את הדעת ל"שוד" מקרקעי ציבור וריבוי הפלישות אליהם שהינו בעל השלכות משפטיות וציבוריות רחבות, וכי בשל כך ניכרת בפסיקה מגמה שלא להיעתר לבקשות לעיכוב ביצוע פסקי דין גם כאשר מדובר בפסקי דין של פינוי. לטענת המשיבה, עד תום הליכי הערעור (שטרם הוגש) יעברו שנים בהן ייהנו פולשים מן המקרקעין אליהם פלשו בלי שישלמו על כך כל תמורה לבעליה, ואולי בסופו של דבר "תישבר" הרשות ותפצה אותם רק למען ייצאו מן המקרקעין.

6.המשיבה טוענת, כאמור, כי סיכויי הערעור מזעריים, והראיה, בין היתר, שהמבקש מתעתד לבקש להגיש ראיות נוספות במסגרת הערעור. כן, לטענתה, הנזק שייגרם לכלל הציבור כתוצאה מהמשך השימוש של המבקש בשטח הציבורי, גדול לעין שיעור מהנזק שייגרם למבקש מפינויו מהמקרקעין.

7.המשיבה טוענת כי תתנגד לכל הרחבת חזית וצירוף מסמכים שלא הוגשו במסגרת ההליכים בערכאה הדיונית.

8.לבסוף, טוענת המשיבה, כי לחילופין, יש להתנות עיכוב ביצועו של פסק הדין בערבון וכן להורות למבקש לשלם למשיבה דמי שימוש ראויים למשך כל תקופת עיכוב הביצוע.

9.בתשובה טוען המבקש כי התביעה הוגשה בשנת 2006 כך שלא ייגרם כל נזק כתוצאה ממתן ארכה עד למתן פסק דין בערעור. גם העובדה שהתביעה הוגשה כתשע שנים לאחר מועד הפלישה הנטען מצביעה, לטענתו, על כך שהמשיבה אינה רואה דחיפות בפינוי המבקש ואין לה צורך חיוני ודחוף במקרקעין.

10.כן חוזר המבקש וטוען כי לא נסתרה טענתו כי בחלק מהמקרקעין עומדים קרוונים המשמשים למגורי ילדיו, וכי גם מעדותו של עד התביעה, מר אלי לוי, עולה כי במתחם מתגוררים אנשים נוספים (ילדיו של המבקש).

11.לבסוף טוען המבקש כי אלמלא החזיק במקרקעין היו הללו נתפסים, ללא ספק, על ידי פולשים.

דיון והכרעה.

1.תחילה ראיתי לנכון להתייחס לטענות המבקש לפיהן בשל חלוף הזמן מאז הפלישה הנטענת ומאז הגשת התביעה, אין לבצע את פסק הדין אלא להמתין להכרעת פסק הדין בערעור. מדובר בטענה מקוממת. אשר להגשת התביעה, הרי שבפסק הדין נקבע כי המשיבה לא השתהתה, ואילו לגבי מועד הגשת התביעה, הרי שהימשכות ההליכים הייתה בעיקרה תוצאה של התנהלות המבקש עצמו. לפיכך, אין מקום להתחשב בנתון זה בשיקולים אם להיעתר לבקשה אם לאו.

2.לא ראיתי לנכון להתייחס לטענת המבקש ולפיה אלמלא הוא פלש לשטח, היו פולשים אחרים נכנסים אליו.

3.הכלל בתקנה 466 לתקנות הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק הדין שעליו מערערים. העילה העיקרית לעכב ביצועו של פסק דין היא שאם יזכה המערער בערעור לאחר שבוצע פסק הדין, יהא זה מן הנמנע או קשה מאוד, להשיב את המצב לקדמותו. לפיכך נוהגים בתי המשפט להיעתר לבקשות לעיכוב ביצוע של פסקי דין של פינוי.

4.מאחר ופסק הדין ניתן על ידי בית משפט זה, מן הראוי במסגרת החלטה זו לצאת מההנחה כי המבקש עומד בתנאי הראשון והוא סיכויי ערעור.