עיריית תל-אביב נ' גבריאלי(עציר) ואח'

פסק דין

לפני תביעה לסילוק יד ממקרקעין ולתשלום דמי שימוש ראויים בגין פלישה נטענת למקרקעין, החזקתם ושימוש בהם שלא כדין.

עיקר העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים.

טענות התובעת.

התובעת היא הבעלים הרשום בלשכת רישום המקרקעין של חלקות 13, 14 בגוש 7004 ברחוב ברנט 12 – 14 בתל אביב (להן: "החלקות") החל משנת 1989 מכוח הסדר מקרקעין.

ביום 14.12.97 או בסמוך לכך פלשו הנתבעים לחלק מהחלקות וכן לחלקות 1, 2 בגוש 7112 וחלקות 9, 10 בגוש 7004 שבבעלות המדינה, כמפורט בתשריט ותצלום אוויר עליו מסומן "שטח הפלישה" נספחים ב' 1 – 2 לכתב התביעה, נספח א1 לחוות דעת מומחית לפענוח תצלומי אוויר, הגב' מירה ירקוני, מוצג ת/1 (להלן: "המקרקעין").

בשטח הפלישה הקימו הנתבעים גדרות ושערים, סללו חלק מהשטח באספלט, והקימו חניון המופעל על ידם, בעצמם או באמצעות אחרים, ללא הסכמת התובעת.

בסמוך לפלישה ובשנים שלאחר מכן הגיעו לתובעת פניות אזרחים ושכנים החיים בקרבת מקום המתלוננים על הפלישה על ידי הנתבעים ומניעת השימוש מאחרים במקרקעין.

ביום 13.9.98 הוגשה על ידי מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל") תביעה נגד הנתבעים לסילוק יד משטחים הסמוכים למקרקעין, השייכים למנהל (ת.א. 92444/98). ביום 18.7.04 ניתן פסק דין בתביעת המנהל, הקובע שהנתבעים פולשים ומורה על פינויים.

התובעת פנתה לנתבעים בדרישה שיפנו את המקרקעין, אך ללא הועיל.

הנתבעים הם מסיגי גבול כאמור בסעיף 29 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).

מעשי הנתבעים גורמים לתובעת נזק וכן הפרעה לשימוש במקרקעין בהתאם לייעודם, פיתוחם ושיווקם, דבר הגורם לתובעת הפסדים.

לפיכך הגישה התובעת ביום 18.5.06 תביעה לסילוק ידם של הנתבעים מהמקרקעין, והשבתם לידיה כשהם נקיים מכל אדם או חפץ השייך לנתבעים או למי מטעמם בהתאם לסעיפים 16 – 17 לחוק המקרקעין התשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק המקרקעין").

בנוסף, טוענת התובעת, כי היא זכאית לדמי שימוש ראויים, החל מיום התפיסה, 14.12.97 ועד לפינוי המקרקעין בפועל, והיא מעריכה את דמי השימוש ב- 3,167 $ לחודש, שהם 38,000$ לשנה.

מיום 10.4.99 (7 שנים לפני הגשת התביעה) ועד מועד הגשת התביעה דמי השימוש הראויים הם 266,000$ השווה לסך של 1,224,664 ₪, ומטעמי אגרה מועמד התביעה על סך של 1,000,000 ₪.

לחילופין תובעת התובעת אותו סכום מכוח דיני עשיי עשר ולא במשפט, ולחילופי חילופין, טוענת כי היא זכאית לכך על-פי התעשרותם בפועל של הנתבעים מהפעלת החניון במקרקעין.

טענות הנתבעים.

הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") הגיש כתב הגנה בו טען:

פסק הדין לא יכול לחול על נתבעים 2 (אחיו של הנתבע) ו- 3 (אמו של הנתבע).

הנתבעת 3, הייתה במועד הגשת התביעה סיעודית ופסולת דין ובינתיים נפטרה.