עיריית שפרעם מ.י. 500288006 נ' חאלד

החלטה

לפניי בקשת רשות להתגונן בפני תביעת המשיב בסדר דין מקוצר ליתרות חוב בגין ארנונה, מים וחיובים נוספים, המשתרעת על השנים 2005-2012.

טענות המבקש כלפי החוב הינן כלליות, סתמיות ולא מפורטות בסגנון של: "התביעה כפי שנוסחה אינה מגלה בגין איזו תקופה היא מוגשת, אינה מחדדת את התקופה הרלוונטית לתביעה..." וכן: "הנני להכחיש בזאת את כל מסמכי התביעה, את דו"חות מצב החשבון ... הנני לטעון כי דוחות חשבון אלה אינם מגלים כיצד הורכב החוב וכיצד הגיע לסכום התביעה המופרז..." (תצהיר המבקש). המדובר בדיוק בניסוח שנקבע בפסיקה כטענות סתמיות. "... נתבע בסדר דין מקוצר המבקש רשות להתגונן, חייב להיכנס לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנתו, ואיננו רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות. טענה סתמית על תשלום כסף – בלי לפרט סכומים, חשבונות, מסמכים ונסיבות – איננה מספקת ואיננה מזכה אותו ברשות להתגונן. בנוסף לכל חייב הנתבע לפרט בתצהירו אם הוא מתכוון לטעון נגד תביעת התובע כולה או נגד חלק ממנה בלבד, ואם כן איזה חלק" (ד. בר אופיר "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה תשיעית, עמ' 193). ועוד: "טענה סתמית "אינני חייב", איננה מספקת ואיננה מזכה ברשות להגן. טענה כזו איננה טענת עובדה שניתן להוכיחה בראיות אלא מסקנה משפטית, וספק אם מקומה בתצהיר בלי שהונחו היסודות העובדתיים לביסוסה" (שם, עמ' 196).

המבקש טען טענת התיישנות, בגינה ניתנה לו רשות להתגונן חלקית, טען כי אינו חייב בגין מים, שאחרת היתה המשיבה מנתקת לו את המים, אך לגבי ארנונה שנתית, לא טען דבר.

הטענה לפיה המסמכים אינם מגלים בגין איזה תקופה מוגשת התביעה אינה נכונה, ודי בעיון בדו"ח מצב החשבון ונספחיו כדי ללמוד בדיוק את תקופת החיוב (עמודת "שנה מקורית"), וטיב החיוב: מים, ארנונה, רשת מים ורשת ביוב (עמודת "שרות"). בעמודים הבאים ניתן לראות את השתשלות החיובים משנה לשנה ואת הריבית (ששיעורה קבוע בחוק) בנפרד. הא ראיה היא כי המבקש הצליח להעלות טענת התיישנות, כלומר שניתן להבין לאיזה תקופה מתייחס דו"ח מצב החשבון, וכן טענה לגבי חיוב המים, משמע כי מצב החוב מפורט דיו. אני קובעת כי כתב התביעה על נספחיו עומדים בדרישה המינימלית מתביעה בסדר דין מקוצר (ע"א 688/89 הילולים נ' המזרחי, פ"ד מה(3) 188), ודוחה את הבקשה למחיקת כותרת.

המבקש רשות להתגונן רשאי לטעון כי דו"ח מצב החשבון אינו מפורט דיו באופן המקשה עליו את ההתגוננות, אך המבקש לא עמד בדרישות הפסיקה ולא פנה אל ב"כ המשיבה בדרישה להמצאת מסמכים נוספים: "...ואם כי לא ניתן להתעלם מכך שפירוט מינימלי זה הקשה על החברה והמערערים להתגונן, הרי שעל פי הפסיקה "אין מניעה מהנתבע לפנות לתובע ולבקש את מסירת פירוט החשבונות לידיו. אם לא ייענה לבקשה כזו יוכל לקבל רשות להתגונן..." החברה והמערערים לא נהגו כן ולא פנו למשיב בדרישה כי ימציא להם פרטים או מסמכים נוספים. ומשלא עשו כן אין עליהם להלין אלא על עצמם" (ע"א 592/89 אחים רייך נ' המזרחי, תקדין-עליון 96(1), 310).

טיעון המבקש ובא כחו על כך שהם אינם מבינים את דו"ח מצב החשבון אינו מעמיד למבקש הגנה כשלעצמו. המבקש בחקירתו הנגדית חשף את הסיבה האמיתית להגנתו הכללית והסתמית, הוא לא שילם ארנונה מאז שנת 2004 ועד היום (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 12-13). המבקש אישר החזקה בנכס ואי תשלום ארנונה עבורו, ובאין הגנה אחרת, הודה בחבותו לשלם ארנונה למצער לשבע השנים האחרונות.

הסיכום הינו כי הגנת המבקש סתמית וכללית, כוללת הודאה בהשתמטות מתשלומי ארנונה, ולא נסתרה רק בטענה לפיה אינו חייב בחיובי רשת המים והביוב וכי חוב המים אינו סביר, שכן לא יעלה על הדעת כי לא שילם מים במשך שנים, ולא נותק ע"י המשיבה. אמנם המבקש לא הוכיח כי שילם עבור המים אי פעם, אך יש לנקוט בגישה מקלה.

העובדה שהמשיבה אפשרה לחוב לתפוח במשך שנים כה רבות, תצדיק קבלת בקשת הרשות להתגונן בתנאי הפקדה, על מנת לברר לפרטיו את חישוב הריבית על הארנונה ואת טענת המבקש על תשלום מים או חיובים לא סבירים בגין מים.

סכום חוב הארנונה לבדה מגיע לכ-40,000 ₪ עבור השנים 2006 עד 2012 בלבד, ואני קובעת כי אם יפקיד המבקש את הסך 30,000 ₪, תינתן לו רשות להתגונן, אחרת תידחה בקשתו, מהנימוקים דלעיל, למעט ביחס לסכומים, בגינם ניתנה רשות להתגונן בהסכמת המשיבה.

הסכום יופקד תוך 60 יום.

הוצאות הבקשה ושכר טרחת עו"ד ייקבעו בפסק הדין הסופי.

ניתנה היום, י"ג תשרי תשע"ד, 17 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: