עיריית קרית ביאליק נ' מרב- מזון כל בע"מ

1. בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כב' השופטת ב' טאובר) ב-עת"מ 70025-11-16, וזאת עד להכרעה בערעור שהגישה המבקשת (להלן: עיריית קרית ביאליק או העירייה) על פסק-דין זה.

           אביא להלן בתמצית את הנתונים הדרושים להכרעה במכלול.

רקע עובדתי והליכים קודמים

2. המשיבה הינה בעלים של סניף סופרמרקט הפועל תחת שם המותג "אושר עד", והמצוי במקרקעין הידועים כגוש 12581 חלקה 28 ברחוב הנס מולר 6 בקריית ביאליק (להלן: הנכס). במסגרת הפעלת הנכס על-ידי המשיבה מופקת במקום אשפה.

3. מאחר שעיריית קרית ביאליק איננה מפנה את האשפה – המשיבה מפנה, על חשבונה, באמצעות קבלן פינוי אשפה חיצוני את האשפה המצטברת בנכס, וזאת החל מתאריך 01.10.2010.

4. בתאריך 11.07.2016 המשיבה פנתה לעיריית קרית ביאליק בבקשה בכתב, כי העירייה תפעל לפינוי הפסולת מהנכס, בעצמה ועל חשבונה של העירייה, וכן ביקשה לשפותה בגין ההוצאות שהמשיבה שילמה, לקבלן פינוי אשפה חיצוני.

5. בנוסף, בתאריכים: 13.10.2016 ו-02.11.2016 המשיבה שלחה מכתבי תזכורת לקבלת תשובת העירייה לפניית המשיבה. משלא נתקבלה תשובת העירייה לפניות הנ"ל – המשיבה הגישה את העתירה, מושא הבקשה, ובגדרה עתרה כי יוצא צו כנגד העירייה, המורה לה לפנות את כל האשפה והפסולת מנכסה של המשיבה, בעצמה ועל חשבונה, וכן לשפותה בגין ההוצאות אותן שילמה המשיבה לקבלן פינוי אשפה חיצוני, החל מתאריך 01.10.2010.

6. במסגרת העתירה הנ"ל, המשיבה טענה כי על העירייה קמה חובה, מתוקף תפקידה כרשות מקומית, לפנות את כל האשפה מהנכס וזאת ללא כל תמורה מיוחדת, או ספציפית מהמשיבה. בתוך כך נטען, כי נושא פינוי האשפה נמנה על תפקידיה וחובותיה הבסיסיים ביותר של הרשות המקומית במתן שירותים לתושביה, והינו חלק מליבת השירותים בגינם נגבית ארנונה. זאת, לשיטתה, בהתאם להוראות הדין הרלבנטיות, ועיקרן סעיף 242 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: פקודת העיריות), וכן להלכה שנקבעה ב-בג"ץ 1756/10 עיריית חולון נ' שר הפנים (02.01.2013) (להלן: עניין עיריית חולון),  והכל, לכל הפחות, עד להתקנתו של חוק עזר חדש, אשר יעמוד באמות המידה, שהותוו בעניין עיריית חולון, כך שהעירייה תוכל להטיל תשלומי אגרה נוספים על פינוי אשפה, במקרים שמצדיקים זאת.

7. המבקשת טענה, מנגד, כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי, וכן בשל חוסר סמכות עניינית. המבקשת טענה עוד כי דין העתירה להידחות גם לגופה, שכן, לשיטתה, העירייה פועלת בהתאם להוראות פקודת העיריות וחוק העזר והיא מפנה את האשפה באזור התעשייה בו מצוי הנכס פעמיים בשבוע. עוד נטען כי באזור התעשייה בו מצוי נכסה של המשיבה קיימות בעיות תכנוניות, כמו גם בעיות נגישות, שמקשות על הצבת כלי אשפה בכל אזור התעשייה. לבסוף נטען, כי בעניין עיריית חולון נקבע כי חובה על העירייה לפנות את "האשפה הבסיסית" במסגרת השירותים שניתנים בעד תשלומי הארנונה הכללית ואילו "האשפה העודפת" חייבת בתשלום אגרה מתאימה. נטען, כי בנסיבות העניין, משהעירייה פועלת לפינוי האשפה באזור התעשייה פעמיים בשבוע, והיא אינה גובה אגרת אשפה מהעותרת ויתר המפעלים באזור התעשייה, הרי שלא ניתן להסיק מעניין עיריית חולון לעניינה של העתירה דנן ואין כל הצדקה להפעלת ביקורת שיפוטית על פעולות העירייה בהקשר זה בהיותן סבירות.