עיריית קריית מוצקין נ' קנפו

החלטה

1.לפניי בקשת המבקשת ליתן צו זמני שיאפשר למפקח מטעמה להיכנס למזנון המוחזק על ידי המשיב בתחומי העיר קרית מוצקין (מזנון המנוהל תחת השם המסחרי- "קופי טופי") "על מנת לעשות...כל פעולה הדרושה לביצוע החוק וכל הדרוש כדי לברר אם קויימו הוראות החוק ולנקוט את הצעדים הדרושים לקיומן".

בבקשה נטען כי ביום 10.6.2013 הציג המשיב על גג המזנון "שילוט" ללא קבלת רשיון מהמבקשת ובניגוד לחוק העזר לקרית מוצקין (שילוט), התשנ"ה- 1995 (להלן: חוק העזר) עוד נטען כי המבקשת שלחה למשיב מספר הודעות ברירת קנס לפי חוק העזר אולם המשיב ממשיך במעשהו.

2.עיון בנספחי הבקשה ובתמונות של ה"שלט" המדובר מגלה כי על גג העסק- המזנון קיים שלט העשוי מתכת (אשר קיים רשיון להצבתו) ועל אותו שלט הוצמדה יריעה עליה נכתב בין היתר: "צריך לבדוק ולעצור את הביזבוזים והשחיתות בתיאטרון מוצקין ובחי פארק...".

3.בהחלטתי מיום 19.6.2013 קבעתי כי אין מקום ליתן צו במעמד צד אחד. דיון בבקשה התקיים ביום 26.6.2013. לדיון האמור לא התייצב המשיב. ב"כ המבקשת הציג בפני מסמכים מהם עולה, כי פקחים מטעם המבקשת הגיעו לעסקו של המשיב, אולם הוא או מי מטעמו סירבו לקבל את מסמכי בי- דין וההזמנה לדיון והמעטפה המכילה את מסמכי בי- דין הודבקה על בית העסק. לפניי אף הוצגו תמונות המאשרות את דבר הדבקת המעטפה.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובמוצגים שהוגשו לעיוני במהלך הדיון ולאחר ששמעתי את ב"כ המבקשת, אני סבור כי דין הבקשה באופן עקרוני להתקבל, אולם אין ליתן את הסעדים שנתבקשו אלא סעד זמני אחר כפי שיובהר בהמשך.

5.בפקודת העירית [נוסח חדש] (להלן: הפקודה) הוטלו על העיריות חובות וניתנו להן סמכויות רחבות שמטרתן להסדיר את המרחב הציבורי העירוני; שמירה על בריאותו ונוחיותו של הציבור, שמירה על חזות העיר ונקיונה, על הסדר הציבורי, על שלום הציבור ועוד . סעיף 246 לפקודה מודעותמטיל חובה על העיריה לפקח על הצגת מודעות ושלטים בתחומיה וקובע כי: "העיריה תפקח על הצגת מודעות, שלטים וטבלות במקומות עסק או על גבי לוחות או במקומות אחרים, או תאסור הצגתם". בסעיף 249(13א') לפקודה נקבעה בין יתר סמכותה של העיריה: "להורות בדבר שמירת המראה של חזיתות הבתים, לרבות סיודן ושיפוצן".

6.מכח סעיף 246 של הפקודה, התקינה העיריה את חוק העזר, אשר הנו כלי טכני שנועד לשמור על הסדר הציבורי ועל חזות העיר ונקיונה. עיון בהגדרות המצויות בחוק העזר, עולה כי היריעה שהוצגה על גג עסקו של המשיב הנה "מודעה" (ולא שלט). בסעיף 1 לחוק הוגדרה מודעה כ: "הודעה, כרזה, כרוז צילום, תחריט, ציור, שרטוט, תמונה, כתובת, סמל, תבנית או כיוצא באלה, שאינו שלט, העשוי מחומר כלשהו או המוצג באמצעות אור, עשן או גז או באמצעות מכשיר אלקטרוני או אופטי או חשמלי או על אקרן בית קולנוע או במקום ציבורי, לרבות מודעה המתפרסמת באוויר, בים או ברכב נע או נייח, ולרבות מודעה המותקנת ומתפרסמת במקום ציבורי, וכן ארגז ראווה".

גם פרסום מודעה, כמו הצגת שלט, מוסדר בחוק העזר. פרסום מודעה טעון רשיון מאת ראש העיר. סעיף 2 לחוק העזר קובע: "לא יציג אדם שלט, לא יפרסם מודעה, לא ירשה לאחר ולא יגרום להצגה או לפרסום שילוט, אלא לפי רשיון מאת ראש העיריה ובהתאם לתנאי הרשיון ולאחר ששילם אגרת שילוט שנקבעה בתוספת וחותמת הקופה הוטבעה על גבי הרשיון"

7.עיון בכיתוב שעל המודעה מלמד כי המשיב מבקש להביע את מחאתו על התנהלותם של שני מוסדות ציבור מוכרים בעיר קרית מוצקין; התיאטרון ו"החי פארק", התנהלות שיש בה לטענתו "בזבוזים ושחיתות".

אכן, זכותו של המשיב וכל אזרח לבטא מחאה כלפי מוסדות ציבור ונבחרי ציבור, הן במישור הארצי והן במישור המונציפאלי. זכות הביטוי והמחאה היא זכות חוקתית, והיא נשמת אפה של הדמוקרטיה, גם זו המוניציפלית.

יחד עם זאת ביטוי מחאה אין משמעו אנדרלמוסיה והבעת דעה אין משמעה יצירה בוקה ומבולקה. גם ביטויי המחאה, צריכים להתבצע בגדרי החוק לרבות חוקי העזר שבאים לשמור על הסדר ועל חזות העיר. הזכות לביטוי מחאה אינה זכות מוחלטת והיא מוגבלת על ידי דינים, אחרים שנועדו כדי להבטיח את הסדר הציבור, ובהקשר שלנו את חזות פני העיר.

בעע"מ 3829/04 ישראל טויטו, יו"ר עמותת מכל הלב "ככר הלחם" העמותה לצמצום הפער החברתי בישראל נ' עירית ירושלים ([פורסם בנבו], 6.12.2004) נאמרו דברים אלה:

"... הזכות לביטוי מחאה איננה זכות מוחלטת. היא כפופה, בראש וראשונה לחובת הציות לחוק ולפעולה במסגרת הוראותיו. חירות הביטוי והמחאה אין פירושה פריקת עול ורסן (רע"פ 5086/97 בן חור נ' עירית תל-אביב פד"י נא(4) 625, 642-3; בג"צ 148/79 סער נ' שר הפנים, פד"י לד(2) 169, 172). חופש המחאה כפוף להגבלות שנועדו לתכלית ראויה, המוטלות במידתיות הנדרשת. שיקולי השמירה על הסדר והבטחון הציבורי, ובכללם מניעת מפגעים ומטרדים בשטחים ציבוריים המיועדים לשימוש הציבור וסיפוק צרכיו הבסיסיים הם בגדר שיקולים ראויים להטלת הגבלות כאמור. ואכן, חופש הביטוי וחירות ההפגנה והמחאה כפופים לאינטרסים שעניינם שמירה על סדר ציבורי, ובכלל זה הגנה על זכות הציבור להשתמש בשטחים ציבוריים לתכלית לה נועדו, בלא הפרעה ובלא מפגע, תוך שמירה על רמת תברואה נאותה ועל חזות אסטתית נאה ונקייה של רחובות עיר לרווחת כל תושביה"

בבג"צ 6396/96 זקין נ' ראש עירית באר שבע פד"י נג(3) 289, 297). צוינו דברים אלה:

"הזכות לחופש ביטוי וזכות המחאה וההפגנה זכויות חשובות הן. אך אלה זכויות יחסיות אשר אין פירושן שרשאי כל הרוצה בכך למחות ולהפגין בכל דרך שתראה לו מבחינת המקום, הזמן ודרך ההפגנה ואופייה".

8.אשר לסעד המבוקש: במסגרת הבקשה, מבוקש לאפשר למפקח מטעם המבקשת להיכנס לתחומי הנכס-המזנון בין היתר כדי לנקוט פעולות בעניין המודעה המוצגת על הגג. נראה על פניו כי אין צורך בסעד דרסטי זה, אשר יש בו כדי לפגוע יתר על המידה במשיב. נראה כי הסעד המתאים בשים לב למהות העניין הנו פשוט יותר: מתן הוראה למשיב להסיר את המודעה וכל שילוט המוצג בעסק, שאין בידי המשיב רשיון להצגתו. (ראו לעניין מתן סעד שונה מהסעד שנתבקש: ד"ר אליהו וינוגרד, צווי מניעה, (1993), עמ' 195).

9.אני ער לכך כי על פניו נראה, שהסעד שבתובענה העיקרית, זהה לסעד הזמני שנתבקש. אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לשלול את מתן הצו המבוקש, שכן שיקול זה הנו שיקול אחד מני רבים (ראו בין היתר רע"א 9213/12 רשת נגה בע"מ נ' ישראל 10 - שידורי הערוץ החדש בע"מ ([פורסם בנבו], 20.1.2013, סעי' 33 לפסק הדין ; רע"א 3533/09 נציגות הבית המשותף נ' ירון עיון ([פורסם בנבו], 1.9.2009); רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים נ' שפע מסעדות ייצור פ"ד מז(5), 165(1993)). לצד שיקול זה, קיימים שיקולים נוספים המטים את הכף לעבר מתן הצו ובכלל זה: העובדה כי במעשיו של המשיב יש משום הפרה של הוראות חוק העזר, התנהגותו של המשיב אשר אף לא טרח להתייצב לדיון בבית המשפט והשיקול כי במידה ותביעת המבקשת תידחה יכול המשיב לשוב ולהציג את המודעה. נוסף לכך, קיימות דרכים חלופיות למשיב באמצעותן הוא יכול להביע את דעתו ואת מחאתו ואמצעים אלה רבים הם וכוללים בין היתר, פרסום באמצעי התקשורת, הפגנה (לאחר קבלת רשות כדין לכך) ואמצעים אחרים שהחוק מעניק. בהקשר זה יצוין כי נטען על ידי המבקשת כי הפרסום שעושה המשיב יש בו כדי "להוציא דיבתה רעה" של המבקשת. איני סבור כי שיקול צריך להיכלל במסגרת השיקולים למתן הצו, ואין אני מביע דעה אם הפרסום מהווה פרסום לשון הרע אם לאו- משאין צורך בכך להכרעה בענייננו.