עיריית קריית אונו נ' צדוק ואח'

החלטה

התובעת הגישה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעים לתשלום חובות ארנונה, אגרת מים וביוב בסך 108,108 ₪, והכל לתקופה שעד ליום 31.12.08. מכתב התביעה עולה כי הנתבעים לא הגישו השגה ו/או ערר על החיובים השונים.

הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן, נתמכת בתצהירו של הנתבע 1, וטענו את הטענות הבאות: כתב התביעה אינו מפרט את סיווג הנכס, שטחו וכיצד נקבע סכום התביעה. שטח הדירה אינו נכון, ולטענתם עד לפני כ – 10 שנים שילמו מיסים בגין שטח של 137 מ"ר עד שהתובעת שינתה את השטח ל – 167 מ"ר. הנתבעים השיגו על קביעה זו והתובעת שלחה מודד ושטח החיוב הופחת ל – 147 מ"ר, רק לפני כשנה. דרישתם לקבל את מה ששולם ביתר בעבר נענתה לטענתם בשלילה, ובגין כך הם תובעים קיזוז בסך 1,300 ₪ (החישוב מפורט בסעיף 16 לתצהיר).

באשר לחשבון המים: מדובר בחשבון לא הגיוני ומנופח ביחס לצריכה של שתי נפשות. ככל שהבעיה היא בצנרת או במתקני המים הרי שהאחריות היא של התובעת לחיובי יתר ו/או חיובים לא תקינים. לפני כשנה הוחלפו מוני המים ומאז הצריכה הגיונית, מה שמלמד על נכונות טענת הנתבעים. עוד הם טוענים כי התובעת חייבת להם החזר בדין 300 קוב מים עקב ערר שהוגש וכי יש להם זכות קיזוז בגין כך.

עוד טענו כי מגיע להם החזר כספי בגין הרס גדר ע"י עובדי התובעת לפני כ – 7 שנים, ובגין הנזק שנגרם נגרמה להם עוגמת נפש המוערכת על ידם בסך 10,000 ₪ (צורפה קבלה על סך 2,887 ₪ ששילמו עבור תיקון הגדר.

לאור כל השנים שולמו תשלומים בגין הנכס, ומאחר וכתב התביעה אינו מפורט לא ניתן לדעת האם תשלומים אלו קוזזו מהסכומים הנתבעים. עוד נטען כי ככל שנתבעים סכומים שהתיישנו, דין התביעה להדחות, וכן העלו הם טענת שיהוי. עוד טענו, כי לא פורט בגין אלו שנות חוב נדרשים הסכומים בהבחנה בין שנה לשנה. תובעת לא התייחסה לפניות הנתבעים אליה, לעררים ולהשגות ולכן יש לראות אותם כאילו התקבלו ויש לחשב את הארנונה לפי ההשגה שהוגשה.

התביעה הוגשה ביום 10.8.2009 ולכן ככל שנתבעים סכומים לתקופה שמעל 7 שנים לאחור, דין התביעה להדחות. יחד עם זאת מהודעת שומת ארנונה מיום 29.12.08 עולה כי חשבון הנתבעים זוכה בסכומים שונים לתקופות 5/2000 עד 12/2007, 2008 ו – 2001-2. תשומת הלב כי בהתאם לסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם – 1980, רשאית הרשות המקומית לזקוף תשלומים כנגד החוב המוקדם ביותר, ונראה לי כי התובעת נהגה כך כאשר זקפה את הזיכויים כנגד החובות המוקדמים יותר. לא למותר לציין כי כאשר נישום משלם את אחד התשלומים השנתיים הוא מודה בקיום החוב וכתוצאה מכך נקטעת תקופת ההתיישנות ומתחילה תקופת התיישנות חדשה מיום התשלום. על כן טענת ההתיישנות אינה עומדת, וחזקה על התובעת כי לא תגבה סכומים שהתיישנו. גם בטענת השיהוי לא מצאתי ממש שכן זאת לא פורטה כנדרש.

ההלכה היא כי טענות שהינו בסמכות מנהל הארנונה לא תועלנה בפני ביהמ"ש מאחר שלמנהל הארנונה סמכות ייחודית לדון בעניינים שנקבעו בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976. לפיכך, טענות לעניין שטח הדירה הינן בסמכותו הייחודית של מנהל הארנונה, ובענין זה אף נראה כי השטח תוקן כפי הודעת השומה מיום 29.12.2008 והזיכוי נזקף לטובת יתרת החוב. בכל מקרה, אין מקום שביהמ"ש יעסוק בענין שניתן בחוק לסמכותו הייחודית של מנהל הארנונה, ואף ממכתב העיריה מיום 25.6.2002 צוין כי המבקש פונה שלא בהתאם למועדים הקבועים בחוק לענין השגה, ואף נראה שהעיירה בכל זאת שלחה לו תחשיב מפורט של החוב.

באשר לחשבון המים: הטענות מדוע החשבון אינו נכון אינן מפורטות. יחד עם זאת מתצהיר הנתבע עולה כי מאז הוחלפו מוני המים לפני כשנה קטנה תקופת הצריכה. העיריה לא חלקה על הטענה כי חיובי המים נעשו על פי הערכה ולא על פי קריאת מונה ולכן נראה לי כי יש לתת לנתבעים רשות להתגונן בענין חשבון המים והביוב בלבד.

טענת הקיזוז לא פורטה כנדרש ועל כן לא ניתן להרשות להתגונן בגינה, וההלכה בענין ידועה. מעבר לכך, בעצם הודעת הקיזוז יש הודאה בחוב, שכן, אין מקזזים, אלא כנגד חוב קיים. זאת ועוד: טענת הקיזוז נסמכת כל נזק לכאורה ועוגמת נפש עקב, שהינם סכומים לא קצובים. מדובר בגדר שנפגע על ידי העיריה בשנת 2002 והנתבעים הציגו קבלה על תיקון בשנת 2007, המדברת על קיר ולא על גדר. הנתבע הסביר כי מדובר למעשה באותה גדר ולכן ומאחר והעיריה הודתה בכתב כי הזנק נגרם על ידה, ראוי שגם ענין זה יתברר, על מנת למנוע הליך מיותר של תביעה מצד הנתבעים.

אשר לטענה של חוסר פירוט בכתב התביעה, הרי שזה צריך לפרט את זהות הנישום, זהות הנכס, סוג החוב הנתבע ויתרת החוב למועד הגשת התביעה. כתב התביעה במקרה זה עומד בתנאים אלו ולכן יש לדחות את הטענה.

לאור כל זאת, ניתנת לנתבעים רשות להתגונן רק בענין תביעה המים והביוב. ביחס לתביעה הארנונה אני דוחה את הבקשה. מאחר ומרבית הבקשה נדחתה אני מחייב את הנתבעים בהוצאות בסך 1,000 ₪ + מע"מ. התובעת תגיש בתוך 7 ימים פסיקתא לחתימה ללא החובות הנתבעים בגין מים וביוב.

התיק נקבע להוכחות בפני כב' השופטת חנה קלוגמן ביום 26.12.10 בשעה 8.30. הצדדים יפעלו לפי תקנה 214ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, בהתאם ללוחות הזמנים הקבועים בתקנה זו.

הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית עד 30 ימים לפני מועד ההוכחות. כל אחד מהצדדים יעביר עותק מתצהיריו ישירות לצד שכנגד, במקביל להגשתם לבית המשפט. עד למועד הגשת תצהירי העדות הראשית, יוגשו ע"י כל אחד מהצדדים כל הבקשות לעניין הזמנת עדים שלא בשליטתם . הצדדים יהיו ערוכים להשמיע את כל עדיהם במועד שנקבע לשמיעת ההוכחות וכן לסכם בעל פה.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ד' אייר תש"ע, 18 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: